"אני כותב כל שבוע לפחות שיר אחד", אומר אהרון בונה בן ה־82 מכפר תבור. לפני כחודשיים הוא הוציא את ספרו השני "נפש משחקת", הכולל 96 שירים המדברים בין היתר על ילדותו ועל הרצון שלו לעשות תיקון עבור ילדים אחרים בעקבות החוויות שספג בילדות. "אני לא סופר", הוא מצטנע, "זה לא שאני יושב ומחליט שהיום אני כותב את זה ומחר את זה. אני כותב בהתפרצות כעסים על מה שעברתי בילדותי, ויוצא שיר".

בונה. "עברתי חיים לא קלים" (צילום: שרון צור)

בונה עבד כמורה לחינוך גופני במשך 35 שנה, הקים את מקצוע החינוך הגופני בבית ספר "כדורי" ואף ניהל את אגודת השחייה במועצה אזורית גלבוע. בין היתר הוא גם כותב מאמרים מקצועיים בחינוך גופני.  "ידעתי שאני אעשה עבודה חינוכית עם ילדים שעברו רעות חולות בחינוכם כמו שאני עברתי, והרצון שלי היה לעשות איתם תיקון", הוא מסביר.

את ספרו הראשון "אורות דולקים" הוציא בונה ב־2005, גם הוא כולל שירים המדברים על דברים שעבר בילדותו. "בגיל שנתיים אמי חלתה ונפטרה כשהייתי בן 7. היעדרותה מחיי מורגשת באישיותי עד היום. פעם לא היו פסיכולוגים ואנשי מקצוע בקיבוץ ולא קלטו מה אני עובר", הוא משתף.

איך התחלת לכתוב?

"אדם בכיר אמר לי 'אתה כל כך יצירתי, תתחיל פשוט לכתוב". חצי שנה אחרי התעוררתי לילה אחד והתחלתי לכתוב, זה היה בשנת 2000 ומאז בעצם אני כותב".

על מה אתה כותב?

"אני השחקן הראשי בשירים שלי. אני כותב על הרבה ילדים לאוו דווקא על עצמי. אני רוצה להראות מצד אחד מה קורה לילד בילדות ומהצד השני שלילד יש כל טוב".

גם הקיבוץ שבו גדל הוא אחד מנושאי הכתיבה בספרו החדש. "זה הספר הראשון שבו בן קיבוץ כותב על ילדותו בחינוך המשותף. הכעס על הקיבוץ דעך כי היום אני מבין ששום דבר לא נעשה בכוונה. אני גדלתי בקיבוץ כי היו לי בעיות עצומות בבית. אני ואחותי היינו בורחים הרבה".

בנוסף לקשיים שעבר בילדותו הוא מספר על האכזבות שלו ממשפחתו וממנהלים שעבד אצלם - דברים שמקבלים ביטוי בשיריו. "עברתי חיים לא קלים גם כאדם מבוגר", הוא אומר, "גם בבית אחרי שהתגרשתי היה לא פשוט, גם אבי אכזב אותי. אלה דברים שאני לא יכול לשנות".

את המזור לנפש הוא מוצא בכתיבה. "זה תרפיה בשבילי", הוא אומר, "זה הפסיכולוג שלא היה לי. יש שירים שאני לא מסוגל להקריא כי אני מיד מתחיל לבכות".

איזה שיר אתה הכי אוהב?

"אין אחד. זה כמו לשאול אבא איזה ילד הוא הכי אוהב. אני אוהב את כולם כי זה אני בשירים. אני מדבר על עצמי".

אך בכל זאת יש שיר אחד יקר ללבו שדווקא לא נמצא בספר. "כתבתי שיר לאריק שרון זיכרונו לברכה ושלחתי לו", הוא מספר, "הבן שלו ענה 'אבא שלי כל כך התרגש מהשיר שהוא יענה לך בכתב ידו', ובאמת קיבלתי ממנו מכתב. לא פרסמתי את השיר בספר כי הוא חשוב לי מדי".

יש חלום להוציא עוד ספר?

"יש לי כבר עוד 15 שירים מוכנים. להוציא עוד ספר זו בעיה כי אני פנסיונר וצריך מימון לזה. אולי מישהו יתנדב להוציא את הספר הבא".