בית שאן הנציחה בימים האחרונים את שמו של נחמיה צורי - ארכיאולוג, חוקר ארץ ישראל והעיר בית שאן. בטקס מרגש שנערך ביום שלישי הוסר הלוט משלט הרחוב על שמו, בסמוך למוזיאון בית נכות, אותו ניהל בשנים 1967-1950. צורי, בן קיבוץ תל יוסף, נפטר בשנת 1991. הוא היה דמות מוכרת לרבים מתושבי העיר בעשורים הראשונים להיווסדה.

הטקס התקיים במעמד ובהשתתפות ראש העיר ז'קי לוי, מ"מ ראש העיר חזי חרוב, סגן ראש העיר ויו"ר ועדת השמות מוריס מיארה, סגן ראש העיר יוסי סויסה, בני משפחת צורי - ילדיו, נכדיו וניניו, אנשי רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים ותושבים מהעיר ומהאזור.

טקס קריאת הרחוב | צילום: דוברות עיריית בית שאן

צורי ז"ל מגיע ממשפחה יהודית מהעיירה טורקאי בליטא. נוסף על היותו ארכיאולוג, הוא גם היה כנר ומוזיקאי מחונן. "נחמיה צורי הוא לא רק יקיר העיר בית שאן, אלא יקיר האזור כולו. בשעות שבני בית שאן היו עסוקים בהישרדות כלכלית הוא הצליח להטמיע בנו ערכים היסטוריים שחיברו אותנו לעיר ולמורשת שלה", אמר ראש העיר ז'קי לוי, "סיפור חייו הוא סיפורו של העם היהודי: המקום בו נולד, העלייה לארץ, ההתיישבות בעמק. החיבור לאדמה ולהיסטוריה שלנו יחד עם אהבתו ומסירותו הגדולה לתחום הארכיאולוגיה והחיבור שיצר בין תושבי בית שאן והעמק הם הסיבות שאנו מוקירים לו תודה היום".

בתו של צורי, רותי גוטשל, אמרה בטקס: "תמיד אהבנו את בית שאן והיום אנחנו אוהבים אותה עוד יותר. תודה לכם אנשי בית שאן. בזכותכם בית שאן היא פתחו של גן עדן".

דניאל צורי פיין, נכדתו של צורי, מספרת על היוזמה לקריאת הרחוב על שמו של סבה: "הרבה שנים חשבתי איך אנחנו יכולים להנציח את שמו של סבי. תחילת פרויקט ההנצחה היה לפני ארבע שנים. עמדו אז בפנינו שתי אפשרויות, או לקרוא רחוב על שמו או לעשות משהו להנצחתו בבית הנכות. הגעתי לד"ר עוזי דהרי סמנכ"ל אגף העתיקות והוא הסכים לבוא עד בית שאן. הלכנו לראות את בית הנכות ולגן הלאומי סקיטופוליס לבדוק מה אפשר לעשות למען הנצחתו של סבא. בסופו של דבר האפשרות של ההנצחה בבית הנכות ירדה מהפרק מסיבות שונות".

נחמיה צורי ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

לפני כשנתיים הבשילה יוזמת המשפחה להנצחת הרחוב על שמו של צורי. "בעזרתם של ז'קי לוי ראש העירייה ומוריס מיארה שאחראי על ועדת ההנצחות בעירייה הצלחנו למצוא רחוב שקרוב לבית הנכות שייקרא על שמו", ממשיכה הנכדה, "הגענו לוועדות והראינו את כל מסלול חייו שמתנקז כולו לבית שאן. תרומתו לעיר היתה גדולה; הוא חשף ממצאים מאוד חשובים וראשוניים בעיר הרומית הקדומה סקיטופוליס שמוצגת היום בגן הלאומי. הוא יקיר העיר גם בזכות זה שהוא מצא את הממצאים הארכיאולוגיים היוצאים מן הכלל, אבל גם בזכות התוכן והתרבות שהוא יצק. כל הבית שלו היה מלא ממצאים. הוא היה הולך כל יום ברגל מתל יוסף לבית שאן לאורך המסילה של רכבת העמק, מגיע בבוקר לבית הנכות ומקטלג את הממצאים, כל ממצא היה מסודר וממוספר. הוא היה קטן קומה וגדול ידע וחוכמה. הוא חשף את הממצאים של נחלת יששכר והסביבה ופרסם זאת במאמרים ובספרים אותם היה כותב בלילות".

איך את מרגישה עכשיו אחרי שהשלמתם את המשימה וקראתם את הרחוב על שמו?

"היתה התרגשות מאוד גדולה. הגיעו לטקס אנשים וארכיאולוגים מאגף העתיקות, ואנשים מבית שאן ומקיבוץ תל יוסף. הגיעו גם חמשת ילדיו, ינון, אוריאל, רותי, אלה ונעמי, ונכדיו וניניו. היה מרגש מאוד. העירייה עשתה טקס מאוד מכובד. הנואמים דיברו על אדם שהוא מגדולי הארכיאולוגים שהיו במדינת ישראל. זה ממלא אותי בגאווה ומרגש אותי. זה גורם לי לחשוב שיש כל כך הרבה דברים טובים שקורים בארץ שלנו וזה כל כך סמלי שבמקביל לפורום השואה הבינלאומי יש דברים שמחיים ומחזירים אותנו לתוך העבר המפואר שלנו. סבא תרם לגשר של היחסים בין קיבוץ תל יוסף לבית שאן והאנשים בבית שאן נתנו לו הרבה עזרה ורוח גבית".