אהרון בונה בן ה־82 מכפר תבור זכה לאחרונה בפרס יקיר 'הפועל' על עשייתו רבת השנים בתחום השחייה.

בונה, גרוש, אב לארבעה ילדים וסב ל־11 נכדים, הוא יליד קיבוץ יגור וגר זה 42 שנה בכפר תבור. הוא היה מורה בשני מוסדות של התנועה הקיבוצית, פתח את מגמת החינוך הגופני בבית הספר 'כדורי', וניהל את אגודת השחייה של 'הפועל' גלבוע ולאחר מכן את אגודת השחייה של 'הפועל' עמק הירדן. ברמה הארצית אימן בונה בשחייה את נבחרת 'הפועל' הצעירה ואת נבחרת העתודה, וגם אימן שנה אחת את נבחרת ישראל. במסגרת עבודתו כמאמן שחייה הישגית אימן עשרות אלופי נוער ואלופי מדינה - בהם שניים שייצגו את ישראל באולימפיאדה. כיום הוא מלמד ילדים שחייה בטבריה, זו השנה הרביעית.

אהרון בונה עם הפרס | צילום: שרון צור

"למעשה התחלתי כאתלט", הוא מגלה. "בכיתה י"א הייתי אלוף 'הפועל' בהדיפת כדור ברזל ובמקום השני בקרב חמש. לאחר מכן שיחקתי כדוריד בהפועל חדרה, שם הייתי שחקן מצטיין. בנעוריי שיחקתי כדורסל ביגור.

"הפרס הזה, בשבילי, הוא תולדות חיי בענף השחייה בארץ", ממשיך בונה. "אחרי חמישים שנה של עבודה קשה ומאומצת ללא פשרות החליטו ב'הפועל' להעניק לי אותו".

איך הרגשת כשקיבלת את הפרס?

"כל החיים עברו לי מול העיניים והתרגשתי בצורה לא רגילה. בדרך כלל קשה לי להביע שמחה או רגש, אבל הפעם זה היה שונה. הרבה צלמים צילמו אותי מכל הכיוונים. הפרס עצמו מאוד יפה ומיוחד מבחינה ארכיטקטונית".

מה קורה עם ענף השחייה היום בארץ?

"עצוב. המאמנים שמסיימים היום את לימודיהם בבית הספר למאמנים ב'וינגייט' הם ברמה מאוד נמוכה ולכן ההישגים פחותים. כל התפיסה המנטלית מהו מאמן שחייה בארץ בכלל צריכה שינוי. ההישגים שלנו גם בכדורסל ובכדורגל נמוכים ואנחנו לא מגיעים לרמות גבוהות. באליפות העולם האחרונה בשחייה היו ילדות בנות 17 אלופות העולם, כמה שאנחנו מתקדמים העולם מתקדם יותר מאיתנו. השחיינים הטובים ביותר הם בכלל לא בארץ. אני מקווה להקים בית ספר לשחייה בכפר תבור ולהקנות את ידיעותיי בתחום לילדי ולתושבי הכפר".

אנדריי טוט, מאמן הפועל עמק יזרעאל בשחייה, שמכיר את בונה מאז שעלה לארץ בשנת 1989, בירך אותו על קבלת הפרס. "מה שאפיין את אהרון הוא בעיקר האידיאליזם והאהבה לשחייה ולמקצוע", אמר טוט, "הוא ראוי לקבל את הפרס ואף יותר, הוא נתן את כל חייו לשחייה והיה נותן יותר אם היו מאפשרים לו ויש לו עוד הרבה מה לתרום. די מעציב אותי שלמרות גילו לא נותנים לו הזדמנות להוכיח את עצמו. איפה שמאפשרים לו הוא עובד בשמחה ובהתלהבות רבה בכל הרמות כשמאמנים בגילו כבר מזמן נטשו. איפה שיכולתי לאפשר לו ללמד הוא התקבל בהתחלה בסקפטיות רבה ובהתנגדות בשל גילו, אבל בתוך זמן קצר הוא כבש את לב כולם ורצו לראות אותו יותר. הייתי רוצה לראות את אהרון יותר חלק מהנוף, חבל שלא נעזרים בו ובפרט כשיש מחסור מאוד גדול של אנשי מקצוע בענף".