הקיוסק של יוסף מורד נחשב מ־1973 לקיוסק הדגל בעיר עפולה. כבר 47 שנה שהמקום מהווה סוג של עלייה לרגל עבור תושבי העיר, ודאי עבור בני משפחת מורד שרגילים להתאסף בו במהלך היום. המקום המיתולוגי שומר על טעם של פעם וכל מי שחולף על פניו מרגיש לרגע כאילו חזר אחורה בזמן. "אין מצב שהמקום הזה במהלך היום הוא לא מעין מפגש של משפחת מורד ואלמקייס. זה הפרלמנט המשפחתי שלנו", אומר לנו בחיוך הנכד שינהר מורד, כדורגלן הפועל מגדל העמק, שלקח את הקיוסק תחת חסותו לפני כשלושה חודשים ובכך הפך ליד שלישית בעסק במשפחתי.

שינהר מורד. "מאז שעפולה התפתחה אנחנו פה" | צילום: שרון צור

הכל בגלל החלום

אם נגלגל את היסטוריית הקיוסק אז אפשר להגיד שהוא מתנהל בדיוק 'לפי הספר'. הסבא יוסף מורד, שעלה לארץ מעירק ב־51' יחד עם אשתו ובן אחד, עבד תחילה במפעל הסוכר המיתולוגי ומשנת 1973 הוא הבעלים של הקיוסק המוכר והידוע בכניסה לתחנת 'אגד', באמצעותו פרנס את 11 ילדיו. הילדים כמובן עבדו וגדלו בקיוסק המשפחתי. "כל האחים נתנו פה יד. הוא ידע את מי לשים פה. ידע מי יותר ממולח ויכול לעזור יותר ומי פחות", אומר שינהר ואביו עופר מוסיף: "כשאבי, שכונה 'אבו שיח', החליט לקחת את המקום בדיוק התחיל בלגן במפעל הסוכר. התחילו לפטר עובדים והיו הפגנות. ראש העיר דאז היה שמשון שחורי עליו השלום שאנחנו חייבים לו את החיים שלנו. הוא תיווך בין אבא שלי לבין הבחור שהקים את המקום הזה ב־54'. אז זה עוד היה צריף. הוא אמר לו 'מדובר בבחור עם משפחה מרובת ילדים ואתה חייב לעשות הכל כדי שהמקום הזה יעבור לחזקתו. כל האחים עברו בקיוסק הזה".

כשסבא יוסף נפטר ב־87' הוא הוריש לכל אחד מהאחים משהו. האח אילן קיבל את הקיוסק, עופר קיבל מונית, אחד קיבל בית, אחר משאית וכן הלאה. "כל בני מורד הם אנשי עסקים בדם. עופר שעובד כנהג מונית הוא קיוסק ומונית ביחד. אם אתה רוצה גלידה, הוא מוציא לך מהמונית". אומר לנו יוסי מורד, בן דודו של שנהר.

כשאילן מורד חיפש לפני שלושה חודשים למי להוריש מבני המשפחה את הקיוסק, לא היו עליו קופצים גדולים בגלל סיפור התחנה המרכזית החדשה שנמצא ברקע ופיזר ענן של ערפל מעל עתיד הקיוסק. למשבצת הזו בדיוק נכנס שינהר מורד (26). כשסיים את ענייניו מול הפועל עפולה באוקטובר האחרון ודרכיהם של השניים נפרדו, ניצב שחקן הכדורגל בפני צומת דרכים. "הרבה אנשים חשבו שהמקום ייסגר בגלל אגד החדש, אבל בית המשפט קבע שהמקום לא זז מפה. דוד שלי אילן היה יכול לקבל סכום כסף ולוותר עליו, אבל הוא רצה לשמר את הקיוסק", אומר מורד וממשיך, "היה לי קטע רוחני עם המקום הזה. שבוע לפני שעידן בראון הודיע לי שאני משוחרר מעפולה היה לי חלום על סבא. הוא אמר לי לקחת את המקום בלי לחשוב פעמיים, והבנתי שאני צריך להיות פה. זה גרם לי להבין שאולי אני צריך לייצב לעצמי קרקע נוסף על הכדורגל", הוא מסביר מה גרם לו לקחת את הקיוסק המשפחתי.

מהרגע שקיבל את ההצעה לקחת את הקיוסק, הוא לא הצליח להתעלם ממצבו. "ראיתי את המקום שבור ואמרתי די. בחודש הזה לא יכולתי לעבור מול המקום בלי להסתכל ולראות מה אני יכול לעשות בנידון".

בלי שינויים

ומורד אכן עשה. לא כולם יודעים אבל הכדורגלן המוכשר הוא גם נגר בחסד. הוא נכנס למקום, בנה מדפים ושיפץ. בדיוק כמו שסבא ביקש בחלום. כבר ב־7 וחצי הוא היה מתייצב כל בוקר לפתוח את העסק עד 11 בלילה, כשבין האימונים אמו וחברתו דואגות להחליף אותו. אולם, כפי שהיה ניתן לראות במהלך הריאיון, כל בן מורד שמסתובב במקום יכול גם הוא לקחת חלק במלאכה.

מורד לא זכה לראות את סבו שנפטר עוד לפני שנולד, אך בהחלט שמע איזה בנאדם הוא היה. "חבל לי שלא הכרתי אותו. שמעתי דברים שאני לא חושב שהיום יכולים להיות. הוא היה איש של פעם. איש מיוחד שעשה טוב לכולם. הוא היה מעורבב עם כולם והמגזר הערבי אהב אותו מאוד. להלוויה שלו הגיעו מעל 1,000 איש ושיח'ים מכל הכפרים. עכשיו כשאני פה אני מתחיל לשמוע על ההיסטוריה של המשפחה יותר. העובדה שנכנסתי לפה זו מעין סגירת מעגל שלי איתו ושמירה על זכרו".

מה עשה את המקום לכזה מיתולוגי בעפולה?

שינהר: "שהוא לא עבר בין ידיים שהן מחוץ למשפחה. יש הרבה עסקים שעברו בין ידיים זרות. פה אין מסחרה. משפחה נטו. מאז שעפולה התפתחה אנחנו פה. השלט 'יוסף מורד' לא שונה מעולם. גם כשנכנסתי לפה חלק אמרו לי לשנות את השלט ואמרתי להם 'אני לא משנה שום דבר'".

עופר: "זה לא כמו היום שאתה הולך בעיר ויש 70 אלף פיצוציות. אז אנחנו היינו בלעדיים. אנחנו ושינאווה. היינו שני הקיוסקים היחידים בעיר. היינו פותחים כל השנה חוץ מכיפור כי היינו משפחה מרובת ילדים. על הקיוסק הקטנצ'יק הזה אבי שם את כל מה שהיה לו וכל מה שרצו השיגו בו: אם זה פיתה, שמנת, לחם, שמרים. הכל היה פה. ומהקיוסק הזה התקיימנו".

שינהר, אתה מאוכזב מכך שהפועל עפולה נפרדו ממך?

"אני חושב שכל מה שקרה לי עם עפולה זה לטובה. אם הייתי נשאר בעפולה יכול להיות שהריאיון הזה לא היה מתקיים ולא הייתי חושב על דרך חדשה בחיים שלי שיכולה גם להכניס לי פרנסה, כי הכדורגל בסופו של דבר נגמר וצריך לחשוב על היום שאחרי. שחקנים לא תמיד מבינים את זה. כל החיים מאז שאתה ילד אתה רץ עם איזו תבנית בראש שאתה רוצה להצליח ולהיות שחקן וכוכב גדול עם המון כסף ותהילה, אבל אתה מבין באיזשהו שלב שלא הכל נוצץ. אז אני שמח שנוצרה לי ההזדמנות להיכנס לפה במקביל לכדורגל".

כאמור, אחרי הפרידה מעפולה מצא מורד בית חדש בהפועל מגדל העמק. "עוד בתחילת העונה, כשהתאמנתי עם עפולה, אילן (סוויסה) דיבר איתי. כשעזבתי את עפולה החלטתי שאני רוצה לחזור להתאמן ולשמור על כושר. במגדל העמק קיבלו אותי באהבה", הוא מספר, "כבר שיחקתי שם לפני 3 שנים. עם הזמן אילן החליט שהוא רוצה אותי והחתים אותי". עכשיו הוא משלב בין האהבה הישנה לאהבה המשפחתית.