ניסים אוחיון נבחר שוב לשמש כיו"ר סניף עפולה של 'בית יד לבנים', ארגון להנצחת חללי מערכות ישראל וטיפול במערכות השכול, זו השנה ה־15 ברציפות. תחילה נבחר אוחיון להיות חלק מחברי הוועד ואחר כך נבחר פה אחד מתוך תשעת חברי הוועד לשמש כיו"ר.

"זה נותן הרגשה טובה להמשך הפעילות שלי שנעשתה במשך כל השנים. גם אחרי 15 שנה אני מרגיש שיש עוד הרבה דברים לעשות למען המשפחות ולזכר הילדים. אני מודה לכל חברי הוועד שבחרו בי, גורן שייקה, דה פז שולה, דוידוב עופרה, ימין אלי, ללום גיל, מרציאנו אילנה, רואימי אבי ודניאל שבח ונתנו לי להמשיך בפעילות", אומר אוחיון.

ניסים אוחיון. "יש עוד הרבה מה לעשות" | צילום: שרון צור

על התפקיד שנעשה בהתנדבות מלאה הוא אומר: "אני נמצא כמעט כל יום בין 4-3 שעות במשרד. אני עושה את הכל למען הבית הזה ולמען המשפחות כדי להנציח את הבנים והבנות שלנו שבזכותם אנחנו חיים פה ויש לי רכזת, אילנית שטרית, שעוזרת לי בכך. אני דואג להם במה שאני יכול. יש להם תשעה חוגים, נוסף על עוד שניים-שלושה חוגים שצריכים להיפתח, אני מוציא אותם לנופשים ולטיולים בכל הארץ ופעם בשנה נערך ביום הזיכרון יחד, עם כיתות י' מכל בתי הספר בעיר, 'מיזם זיכרון' לזכרם של הילדים כדי להעביר לתלמידים את המשמעות של המקום הזה. אני רוצה שכל ילד עפולאי יידע מה זה 'בית יד לבנים'".

בין שלל הפעילויות למען המשפחות השכולות יש גם מפגשים, הרצאות, פעילויות בחגים כמו למשל בחג החנוכה מסורת של הדלקת נרות שלוש דורות, פרויקט 'זוכרים ויוצרים' כשאמני העיר יוצרים לזכר הבנים והבנות דרך סיפור חייהם, ועוד.

אוחיון (70) מעפולה, אב לארבעה שאיבד את אשתו לפני חמש שנים, שכל את בנו משה ז"ל בקרב במוצב ריחן, ברצועת הביטחון בדרום לבנון. חלק מהרצון להמשיך בתפקיד הוא גם כדי לשמר את זכרו של בנו. "אני אומר שיש לי ארבעה ילדים, אבל אחד איננו. אני חי כל הזמן עם הדבר הזה. כל יום וכל רגע. זה לא קל. אבל צריך שמישהו ימלא את התפקיד הזה. רק מישהו שחווה את זה יכול למלא את התפקיד הזה. את השכר שלי אני מקבל כשאני רואה את השמחה של המשפחות כשאני לוקח אותם לנופשים ולפעילויות. כשאני רואה אותם אוכלים, רוקדים. זה מבחינתי התגמול והסיפוק מהתפקיד הזה. לראות את הגיבוש ביניהם עושה לי טוב לנשמה".