עידן חקון (32) מעפולה הוא אח קצת חריג בנוף של מחלקת ילדים בבית חולים העמק, שכן הוא האח היחיד במחלקה מבין שלל אחיות שמטפלות בילדים.

הוא עצמו מעיד כי בדרך כלל גברים במקצוע פונים למחלקות אחרות, וכשהגיע דווקא לכאן הרבה הרימו גבה. "ילדים זה תחום שמצטייר נשי יותר כי האמא כביכול מגדלת את הילדים למרות שאצלנו במשפחה החלוקה נעשית בצורה שווה. את הגברים לוקחים למחלקות פיזיות יותר", הוא מסביר.

עידן חקון. "יש בזה המון סיפוק" | צילום: שרון צור

חקון, נשוי ואב לשלושה, החל את דרכו האקדמית דווקא בתחום התקשורת שבו עשה תואר ראשון. אולם, הזיקה לרפואה ולסיעוד היו בו עוד כנער כאשר התנדב למד"א ובצבא גם היה מדריך בבית ספר לרפואה צבאית. בחצי השנה האחרונה הוא כאמור משמש כאח מוסמך במחלקת ילדים בית חולים העמק עפולה.

"אחרי תקופה מסוימת הבנתי שתקשורת זה לא התחום שלי ושאני רוצה לעסוק במשהו שאני מאמין בו וטוב בו. הבנתי שאני צריך משהו יותר יציב ומתגמל גם מבחינת הכנסה וגם מבחינת הנפש כי פה אני מרגיש כל הזמן סיפוק. נוסף על כך ידוע שיש מחסור גדול באחים ובאחיות וזה משהו שהחברה ובתי החולים זקוקים לו. לכן החלטתי לעשות הסבה של שנתיים וחצי בבית החולים 'יפה' בחדרה במסגרת תוכנית של משרד הבריאות שבה אקדמאים יכולים להשלים את התואר לסיעוד. כעת אני מתחיל תואר שני בסיעוד", הוא מסביר על התפנית החדה ומוסיף, "אשתי עשתה בדיוק את אותו המסלול ועשתה גם כן הסבה מקרימינולוגיה לסיעוד ב'הלל' חדרה".

למה בחרת דווקא במחלקת ילדים?

"ברפואה יש כל מיני סוגי התעסקות: גריאטריה, ניתוחים, ילדים, אונקולוגיה וכדומה. לאורך הלימודים הבנתי שתחום הילדים הוא משהו שמאוד מושך אותי למרות שדווקא התחום הזה הכי פחות פופולרי בקרב האחים, לפחות בפריפריה. הגברים לרוב מעדיפים לבחור במחלקות שמכניסות יותר כסף כמו חדרי ניתוח, מחלקות פנימיות ואני הלכתי נגד הזרם ולצד 20 אחיות במחלקה יש אותי, גבר אחד", הוא מספר ומוסיף, "אבל אותי זה משך כי האחריות פה גדולה יותר: צריך לתת מינונים נכונים של תרופות או שמצב הילדים יכול להידרדר נורא וצריך לשים את היד על הדופק או לחילופין מצבם יכול להשתפר מאוד מהר ויש בזה המון סיפוק. אז היחסים פה נעים בין סיפוק גדול לאחריות גדולה".

איך היו התגובות מסביב?

"במרכז זה משהו שהוא יותר פופולרי. פה התגובות בהתחלה באו עם הרמת גבה. 'מה הלכת לילדים? זו מחלקה קלה' וכדומה. אבל ברגע שהבינו שאני באמת רוצה את זה נתנו לי 'לשבור את תקרת הזכוכית' והכניסו אח למחלקה. העובדה שאני גבר תורמת לא מעט בעיקר מבחינה פיזית אם יש ילדים כבדים לדוגמה שצריך להרים. וכמובן כשצריך לבדוק בנים ומתבגרים באזורים אינטימיים יותר אז הילדים מעדיפים גבר", משתף חקון ומשבח את הצוות שאיתו, "הצוות מאוד תומך ועוזר לי להרגיש חלק ממנו. ולמרות המגדר השונה, האחיות מתייחסות אליי כשווה בין שווים ועוזרות לי להשתלב במחלקה".

חקון מסביר כי העבודה במחלקה היא לא פשוטה וצריך הרבה תעצומות נפשיות להתמודד עם המראות הקשים ביומיום. "יש קושי גדול מאוד לעבוד עם ילדים; להיחשף לילדים חולים או כאלה שפתאום גילו אצלם סרטן בצורה מתקדמת וצריך לספר למשפחה. אלה רגעים מאוד לא פשוטים. יש ימים שאני מגיע הביתה שבור", הוא משתף, "אלה דברים שמכניסים לפרופורציות ואתה מתחיל להעריך את החיים כי אתה יודע עד כמה הכל נזיל".

למרות כל ההתמודדות הלא נעימה חקון אומר כי העבודה במחלקה היא סיפוק אדיר: "ההורים מאוד מעריכים את העבודה שהצוות הסיעודי עושה. בסופו של דבר אתה בא לעבודה לא בגלל הכסף, אלא בגלל משהו שאתה מקבל ממנו סיפוק".