צילום: יורם כהן כבר שנים סובל יהודה מרמורי, מגדל בקר מיבנאל, מנחת זרועם של מספר בדואים מערב אל הייב, שפולשים לשטחי המרעה שלו, מחבלים בציוד שלו ומאיימים על חייו. עשרות תלונות כבר הוגשו במשטרה, אבל לטענתו, עד היום לא נעשה דבר והמצב רק מידרדר.

מרמורי (46) עוסק בגידול בקר כבר 20 שנה. הוא ממשיך את מסורת אביו שהפקיד בידיו את השטח בצוואה לפני מותו. מרעה הבקר נמצא דרומית למושבה יבנאל. למרמורי יש חוזה חכירה על השטח החתום על ידי מינהל מקרקעי ישראל ורשות הטבע והגנים וזאת על מנת להשתמש בקרקע באופן חוקי לרעיית בקר.

לדבריו, חייו בשנה האחרונה הפכו למלחמה יום יומית מתמדת עם רועי בקר בדואים באזור, שברשותם נמצאים 50 פרים אשר מגיעים מדי יום לשטח המרעה שבבעלותו וגורמים להרס כלכלי בלתי פוסק. "הבעיה הזו מוציאה אותי מדעתי, אני חקלאי שעובד בשביל משפחת בדואים מערב אל הייב שמתנכלת לעסק הפרטי שלי במזיד. עדר פרות השייך לארבעה בני דודים מהכפר רועה באופן קבוע בשטח שלי. הם נכנסים ופולשים לשטח ללא שום התרים או אישורים והורסים כל חלקה אפשרית".

בשבוע שעבר נחתכו גדרות התיל שתוחמים את שטח המרעה של מרמורי. "הגעתי לשטח והייתי בשוק, הבעיה היא שאין לי ראיות, אבל מדובר פה בנזק של 50 אלף שקל, שאין לי מאיפה לשלם".


מרמורי. "שני בדואים הכו אותי מכות נמרצות". צילום: יורם כהן

בכל בוקר, עסוק מרמורי לדבריו בלפתור בעיות שמייצר לו עדר הפרות שפולש לשטח. "הפרות הזרות פולשות לשטח שלי ואוכלות את כל העשב, הבעיה היא שעקב בעיית הגשמים והמחסור במים הקרקע יבשה וצריך לאושש אותה, לכן את העדר שלי אני סוגר בתוך ביתן ומספק לו אוכל במטרה לאושש את שטח המרעה, אבל כל זה לא שווה כי הפרות שפולשות לשטח גורמות לנזק כבד בכך שהן אוכלות את העשב הדליל. עם נזק שכזה השטח לעולם לא יתאושש ואני אמשיך לשלם בכל יום 3,000 שקל מכיסי הפרטי כדי לספק לעדר מזון".

בהערכה גסה בשנת 2008 הנזק שנגרם למרמורי נאמד בכ-100 אלף שקל. הסבל שלו נמשך לדבריו כבר כמה שנים, ובאחת הפעמים אף נמנע אסון כבד כאשר נורו לעברו יריות כאשר היה בשטח המרעה. "אחרי לילה ארוך הבחנתי לפתע שמתקרב לעברי אחד מהבדואים ומנופף בידיו עם מוט, כשקמתי על מנת להגן על עצמי הרגשתי חבטה אדירה. כתוצאה מכך נפלתי ארצה, איבדתי את ההכרה לכמה שניות וכשפתחתי את עיניי היו מעלי שני בדואים שהכו אותי מכות נמרצות. בשלב מסוים הם גנבו את האקדח שלי וברחו עמו. אחרי 60 מטרים הם דרכו את הנשק והתחילו לירות בי". במקרה הזה המשטרה תפסה את החשודים והם נכלאו לשנה.

לאור המצב הקשה, סיגל לעצמו מרמורי אורח חיים צפוף הכרוך בעבודה סיזיפית קשה. "אני עובד 24 שעות ביממה ללא מנוחה, לילות רבים עוברים עליי ללא שינה עם המון קפה שחור. המשפחה שלי לא מצליחה לעבור ערבי שישי וחג כראוי, כי אני נמצא בשטח כדי להגן על הבקר, בעבר הילדים היו עוזרים לי, אבל מאז תקרית הירי, אני לא מוכן לסכן אותם".

מרמורי הציג עשרות טפסים של תלונות אותן הגיש ברבות השנים למשטרה. זו בתגובה נהגה מדי פעם לשלוח ניידת לשטח. בחודש האחרון הגיש מרמורי שלוש תלונות נוספות. השוטרים ציינו עליהן 'השגת גבול', אולם פתרון ממשי הוא לא קיבל.

בשבוע שעבר קיים פגישה עם מפקד תחנת טבריה, סנ"צ אפי פרטוק. "בסוף השיחה הצעתי לו להזמין את משפחת הבדואים יחד איתי לבירור בתחנה בניסיון להגיע לפשרה, אבל בינתיים אני צריך להמשיך לסבול עד שאקבל הודעה חדשה ממנו. אני על סף ייאוש, חיי הפכו לסיוט".

סנ"צ פרטוק, אמר כי "התלונות שהוגשו עדיין נמצאות בחקירה. אנו מתכוונים לזמן את שני הצדדים כדי לבדוק לעומק את התלונות, במטרה להגיע לפתרון הוגן לשניהם. עד אז החקירה תמשיך להתנהל".

אחד מבעלי ההעדר אמר בתגובה: "אנחנו נמצאים על השטח כבר אלפי שנים, וכל מה שנעשה הוא לפי החוק. אין לנו כוונה לריב עם אף אחד".