צילום: בוריס רוויץ' בתחרות הארצית לנגנים צעירים – 'המאסטרו' – שנערכה בשבוע שעבר במוזיאון תל אביב, זכתה הכנרת מטבריה, ויקי גלמן, והיא רק בת 12.

מדי שנה מתקיימת תחרות המאסטרו שמאפשרת דיאלוג תרבותי בין אמנים שונים מרחבי הארץ. מטרת התחרות היא לאתר כישרונות חבויים של ילדים ובני נוער מכל הערץ כדי למצות את הפוטנציאל המוסיקלי הטמון בהם.

כ-100 בני נוער מוכשרים לקחו חלק בתחרות, אולם רק שלושה מהם הצליחו להגיע לגמר הגדול. בגמר הושמעו 12 יצירות שונות וחבר השופטים היה מורכב ממוסיקאים ידועים ומכובדים, בהם המנהל האומנותי של האופרה, מיכאל אייזנשטדט, ומנהל אמנותי של התחרות, דור קריבושי, ששימש גם כיו"ר צוות השופטים.

כאמור, שלושה כישרונות הצליחו להעפיל לגמר. במקום השלישי זכתה רביעיית סקסופונים מירושלים, את המקום השני קטף החצוצרן מחולון, טל הרשקוביץ' בן ה-14, ובמקום הראשון זכתה המשתתפת הצעירה ביותר, גלמן. הכנרת מטבריה זכתה למלגת לימודים בסך 3,000 שקל וזאת בזכות הביצוע שלה ל'נעימות צועניות' מאת פאבלו סרסטה.

"אני שמחה על הזכייה, אבל הדרך עוד ארוכה", אמר הכנרת המוכשרת שלמרות גילה הצעיר הספיקה לזקוף לזכותה תואר בינלאומי בתחרות שהתקיימה בליטה, בה זכתה כשהייתה בת שבע. כמו כן, קצרה מלגות שונות בתחרויות שהתקיימו בארץ.

"פעמיים בשבוע אני נוסעת ללמוד אצל מורה לכינור בתל אביב בשם אירנה אטיגון. למרות שאני צריכה להשקיע בחזרות, אני משתדלת לא לפגוע באורח החיים הנורמאלי שלי בתור ילדה, אם זה לבלות עם חברות או ללכת לבריכת השחייה".

גלמן נולדה לתוך עולם המוסיקה, זאת מאחר ואביה מנגן על פסנתר ומשמש כמנהל התיאטרון העירוני בטבריה. "אבא שלי תומך בי לאורך כל הדרך, הוא מסיע אותי לשיעורים, מגיע להופעות ומלווה אותו בעת הנגינה כשהוא מנגן על הפסנתר", סיפרה גלמן.

הוריה של גלמן עלו לארץ מברית המועצות ב-1991 אך היא נולדה בארץ. אביה מספר כי עוד בילדותה נחשפה בתו הקטנה לעולם המוסיקה. "לפני השינה היינו מרדימים אותה עם יצירות של בטהובן. ויקי החלה ללמוד לנגן על כינור בגיל 5 ולאחר כמה חודשים גילנו שיש לה כישרון מיוחד והיא החלה לקחת שיעורים פרטיים. עיריית טבריה עזרה לנו במלגה כדי להגיע לתחרות שהתקיימה באיטליה בה זכתה ויקי להכרה עולמית כשהגיעה לחצי הגמר יחד עוד 12 ילדים מכול העולם".

"אני לא מרגישה ילדה אבל גם לא כל כך בוגרת הכי חשוב שאני עושה מה שאני אוהבת ומתמידה בו עד הסוף", אומרת גלמן. "עדיין אין לי מעריצים חוץ מחברות שלי שמתרגשות לפעמים יותר ממני".