צילום: שלומי כהן בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק השבוע כי חברת הגז 'סופרגז' תשלם כשלושה מיליון שקל לעמוס מימון, תושב כפר קיש שבגליל התחתון. זאת לאחר שבנו הבכור, איתן מימון, נפטר לפני תשע שנים בעקבות הרעלת גז כשהיה בן 23.

האירוע התרחש ב-31 בינואר 2000, כאשר האב מצא את גופת בנו, איתן, מוטלת במקלחת. מנתיחת הגופה עלה כי איתן נפטר כתוצאה מהרעלת פחמן דו חמצני שנפלט ככל הנראה מהמיתקן ששימש לחימום המים במקלחת.

האב הגיש תביעה נגד חברת 'סופרגז' וסוכנות הגז אמיתי ובניו בעפולה, שסיפקה את הגז למשפחת מימון. מנגד טענה חברת סופרגז כי האחריות למות הבן הינה מוטלת על האב ועל הבן המנוח.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן בורנשטיין, קבע כי האחריות הינה על חברת סופרגז ועל הסוכנות שלה בעפולה. השופט התייחס לחובתה לבדוק את תקינות מערכת הגז מדי שנה, וכמו כן לבצע בדיקת מקיפה יותר פעם בחמש שנים. מעדותו של מומחה מטעם סופרגז עלה כי החברה לא עורכת את הבדיקות השנתיות והתקופתיות הדרושות.

"הופרה חובת הבדיקה החמש שנתית המוטלת על חברת הגז, וכי אף במישור הבדיקה החד שנתית, הפרו הנתבעות את החובה המוטלת עליהן לוודא שהבדיקה בוצעה", קבע השופט בפסק הדין והוסיף שעל החברה לבצע את הבדיקה מבלי שהלקוח ידרוש זאת.

השופט הסתמך על חוק הגז, כשקבע כי התקנת מחמם מים באמצעות גז תתאפשר רק במקום בו ישנו סידור נאות המבטיח את פיזור הגז והוצאת אוויר החוצה בשעת דליפת הגז. כמו כן, תותקן במקום ארובה מתאימה ופתחי אוורור שיענו על דרישת פליטת הגזים. אולם בבית משפחת מימון לא היו קיימים פתחי אוורור כפי שקובע התקן, והיה במקלחת חלון עם רפרפות. כמו כן, מתחת לדלת הכניסה, העשויה מעץ, נפער פתח כתוצאה מריקבון.

עוד טענו התובעים כי הארובה לא הייתה תקנית והיה חסר בה את החלק הסופי החיצוני. האב אף מסר על כך עדות בבית המשפט וסיפר שכאשר הטכנאי מטעם סופרגז התקין את הארובה, הוא נשאל בידי מימון מדוע אינו מתקין את הסיומת של הארובה וזה ענה לו שאין צורך בכך.

השופט בורנשטיין קבע כי החברה התרשלה ונמצא קשר סיבתי בין מחדלי חברת הגז לבין מותו של איתן מימון. "מיתקן החימום פולט גזי שריפה רעילים בעת שהוא מופעל, ואלו אמורים להיפלט החוצה באמצעות הארובה. הארובה הייתה סתומה בזרדים של קיני ציפורים עקב העדר מחסום בקצה הארובה, ומנעה את יציאת הגזים הרעילים. כל זאת בצירוף העובדה שחדר האמבטיה נעדר פתחי אוורור כמתחייב על פי התקן, ולכן נגרמה הצטברות גזים רעילים בתוך החדר.

"בחלון נעדרו רוב הזגוגיות ועל החלון הושמה מגבת, ככל הנראה על מנת למנוע חדירת אוויר קר לחדר האמבטיה בימי החורף. המסקנה הינה כי המנוח שאף את הגזים הרעילים שנפלטו מהמיתקן, דבר שגרם בסופו של דבר להרעלתו ולפטירתו".

"אני לא מסוגל לעלות לקבר בני"

כאמור, פסק בית המשפט כי חברת הגז תפצה את האב ואת שני בניו בסכום של 2.9 מיליון שקל, אך זה לא מה שמצליח לנחם את האב. "קשה לי בלי הילד שלי, הוא היה כל חיי", אמר האב עמוס. "לפני האסון היה לי משק פעיל, גידלתי אווזים ועבדתי גם בסנפרוסט כמנהל עבודה. הכול התמוטט אצלי, המשק לא פעיל, איני עובד יותר בסנפרוסט ואני חי מ-3,000 שקל שאני מקבל מביטוח לאומי".

לטענת עמוס בריאותו נפגעה כתוצאה מהאירוע הטרגי. "הייתה לי סוכרת קלה שלא טופלה בתרופות ולחץ דם סביר, אך לאחר המקרה הטראגי והטראומתי אני נאלץ להיעזר בדיאליזה כי כליותיי נפגעו ולחץ הדם שלי בלתי נשלט, ובנוסף עברתי צנתור בלבי. יש לי בעיה לעלות לקבר של בני, איני מסוגל".

עו"ד אהוד שטיין שייצג במשפט את חברת סופרגז אמר כי בכוונתם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. "אנחנו מגבשים בימים אלה את ההתייחסות שלנו לפסק הדין. לדעתנו טעה בית המשפט במספר נקודות".

עו"ד שבת לוי שייצג את סוכנות אמיתי ובניו, ביקש שלא להתייחס לפסק הדין.