צילום: מיכאל שטינדל אם מישהו חיפש דוגמא עד כמה עיוורת היא המלחמה, המקרה בו נהרגו בנותיו של הרופא עז אלדין אבו אל עייש, סיפק את התמונה. דווקא הבנות שלקחו חלק פעיל בפעילות משותפת למען השלום עם נערות יהודיות, נהרגו במלחמה.

סיפורן של בנותיו של ד"ר אבו אל עייש, קשור גם לסיפורה יוצא הדופן של אנא אל הרפז תושבת צפת, מרכזת מחנה השלום: Creativity For Peace. הרפז (59) הכירה היטב את בנותיו של הרופא העזתי. כולן השתתפו במחנות שהיא ארגנה. מהיום שהחלה המלחמה בעזה, היא הייתה בקשר יום יומי עם המשפחה, עד שנודע דבר האסון.

"ביום שישי הבן שלי בא לבקר אותי. אמרתי לו בוא נפתח את הטלוויזיה ונתעדכן מה קורה, ואז אני רואה את אבו אל עייש בטלוויזיה, צועק שהרגו לו את הבנות. הייתי בהלם. צרחתי, השתוללתי, הרגשתי אבודה. התברר לי ששלוש מהן נהרגו. הגדולה ביסאם, שהייתה הפלסטינית הראשונה במחנה שארגנתי עוד ב-2003, ושתי אחיותיה הצעירות איה, ומיאר, שהיו במחנה בשנת 2004".


הרפז ופעילות השלום ליד מיטתה של שאדה. צילום: מיכאל שטינדל

דרך מיוחדת עברה הרפז עד שהפכה לפעילת שלום כה נחושה. היא נולדה וגדלה בדרום אפריקה למשפחה של יורדים ישראלים. כשהייתה בת 17, הגיעה הרפז לישראל לשלושה חודשים כמתנדבת. כעבור שנתיים היא החליטה לעלות ארצה והתגייסה לצבא. בעלה, ממנו התגרשה בשלב מאוחר יותר, היה טייס, והם התגוררו במרכז הארץ. אחר כך הם עברו להתגורר בקיבוץ כפר הנשיא סמוך לראש פינה.

מפגש מקרי שלה עם הסכסוך הישראלי פלסטיני אירע כאשר הגיעה בשנת 1992 לשכם להשתתף בסדנת ויפאסנה. "אז התפוצצה לי הבועה שחייתי בה כל השנים", היא מספרת. "כשהייתי בדרום אפריקה, שנאתי את כל מה שהיה קשור באפרטהייד, ופתאום גיליתי שבמדינה שלי מתרחש משהו מאוד דומה".

בשנים הראשונות מאז אותו מפגש, הרפז, חיפשה מענה לשאלות שהטרידו אותה, ובין היתר הגיעה גם לנווה שלום לפעילויות משותפות של ערבים ויהודים.

מכאן קצרה הייתה הדרך להקמת עמותת Creativity For Peace. העמותה רשומה בארה"ב, ועיקר הפעילות שלה נעשית שם. בארץ מרכזות את הפעילות הרפז וסלביה מרג'י מנצרת עילית. הרפז ומרג'י אחראיות על הקשר עם הבנות הפלסטינאיות והיהודיות שמשתתפות במחנות שמתקיימים פעמיים בשנה אצל קאופמן בעיר סנטה פה בניו מקסיקו ארה"ב.

בנותיו של ד"ר אבו אל עייש היו מהראשונות שהגיעו אל המחנות שארגנה הרפז. אביהן עבד במשך שנים בבית החולים סורוקה בבאר שבע, אבל בגלל הבעיות ביציאה מרצועת עזה, הוא לא יכול היה להמשיך לעבוד כגניקולוג, והוא קיבל משרה אחרת כרופא חוקר בבית החולים שיבא בתל השומר.

את בנותיו הוא חינך על ערכי השלום והדו קיום, דבר שנראה כה בלתי נתפס במציאות המוטרפת של רצועת עזה. הקשר עם הרפז ועם עמותת השלום חיזק את מחויבותו לדרך הזו. "הוא אדם מיוחד", אומרת הרפז. "אפשר היה לראות כיצד גם בכאב הכי גדול, הוא התבטא בצורה מעוררת כבוד".

בכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב'ידיעות טבריה' וב'ידיעות קרית שמונה'