צילום: שרון צור מה יעשה אמן בישראל 2009 כדי לפרוץ? כוכב נולד היא בהחלט אופציה ראויה, אבל לא מבחינתו של עמנואל חצור. הוא באמת יעשה הכל שתקשיבו לו, אבל בדרכו שלו. בגיל 34 הילד הטוב מקרית טבעון חובק אלבום בכורה, ואם אתם לא תחפשו אותו, הוא לבטח ימצא אתכם.

חצור, להלן בשם הבימתי עמנואל, הוא זן אחר בנוף היצירה הארצית. בניגוד לאמנים אחרים שמחכים לשמוע על נתוני המכירות של הדיסק, הוא לקח על עצמו את מלאכת השיווק ואף עושה זאת בדרכים מקוריות. עובר מבית לבית, עוצר אנשים ברחוב ומשמיע להם, עם המון נחישות ואורך רוח. "אין לי גבולות", הוא אומר בנחרצות, "אלך לכל מקום שרוצים לשמוע אותי, אין לי שום מעצורים".

כבר עשר שנים הוא חי בתל אביב, "זה המקום שבו אני יכול להתעסק עם מוסיקה". הוא מנגן על גיטרה, ומופיע כבר שנתיים וחצי. מאז ומעולם רצה להיות מוסיקאי, אך מעולם לא למד מוסיקה בצורה מסודרת. "למדתי קצת אצל מורים בערך שלוש שנים במצטבר. למדתי מוסיקה קלאסית בתקופת בית הספר וגם בצבא לקחתי שיעורים, והיתר זה עבודה לבד".


עמנואל חצור. "אני נהנה מהופעות מאולתרות". צילום: שרון צור

חלק מהטקסטים באלבום הוא כתב וחלק שירי משוררים ומהמקורות. את כולם הלחין בעצמו. "יש טקסטים שמדברים על חוויות אישיות שעברתי כמו אהבות מוצלחות יותר או פחות, ויש שירים שהם ביטוי מוסיקלי לרעיונות שספגתי מספרים, כמו ספרי פילוסופיה והתנ"ך".

בעוד שאמנים אחרים מתארים לא פעם בשיריהם את החוויות שהם עוברים בשפה פשוטה ויומיומית, עמנואל נותן לשפה העברית את הכבוד הראוי. "יש משהו בעברית שהוא מאוד מגביה, יש בה איזה סוד שאין בשפות אחרות", הוא מסביר את המשיכה, "כשאתה קורא משהו יפה בעברית אתה מרגיש מין התרוממות רוח. הייתי שמח אם מישהו ישמע את הדיסק וזה יפתח לו פתח לשפה, לספרות ולתרבות".

הוא הוציא כבר שני סינגלים לרדיו, אבל את מבחן הפלייליסט של גלגל"צ ורשת ג', טרם צלח. "פלייליסט או לא, אני מאמין בריצה למרחקים ארוכים. אני בעד רדיו מגוון, אבל באמצעים של היום, אתה יכול להגיע לקהל גם בלי הרדיו".

כך או כך, עמנואל לא מחכה שהקהל יבוא אליו. הוא בחר להגיע אל הקהל בעצמו. "אני מאוד נהנה מהופעות מאולתרות. אני מגיע לבני נוער, חבר'ה לקראת גיוס, ועושה הופעות עם מגבר וגיטרה. אני מתקשר למתנ"ס מקומי, שואל אם אני יכול לבוא ולהופיע. כך היה ביישוב אורנית, באתי למועדון של בני עקיבא והייתה הופעה מדהימה. הייתה מכינה בבית שאן של חבר'ה לקראת גיוס לצה"ל שנקראת 'מכינת העמק', יצרתי קשר והגעתי אליהם להופעה. הם קנו המון דיסקים. היה ממש כיף, אני בעד המגע האישי".

לפני שנה וחצי כשהיה לקראת סיום הקלטת האלבום, עבר עם דיסקמן ברחובות תל אביב, השמיע לעוברים ושבים את שיריו וביקש את חוות דעתם.

"החלטתי שאקח על עצמי את האחריות גם על הדבר הזה, כי משיחות שלי עם אמנים זה מתנהל בערך ככה: 'עשיתי דיסק' ואתה אומר לו, 'יופי, מה עכשיו?' והוא עונה, 'לא יודע, נראה'. אני רוצה ללכת גם על הצד השיווקי. אני נהנה כשמישהו קונה ממני את הדיסק, וכשאני מצליח בעצמי לגעת באנשים, אז עשיתי כל מיני ניסויים, זו המעבדה של החיים".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב'ידיעות העמק'