צילום: אבנר לוטן בתחילת שנת 2008 קיבל תאגיד המים 'התנור' את האחריות על מערכת המים והביוב בקצרין. אחד האתגרים שעמדו בפניו היה הכנת תוכנית לטיפול בשפכים של העיר. אנשי התאגיד עשו את שיעורי הבית ובדקו איזה מבין השיטות הקיימות תתאים לצרכים של קצרין. הם הגיעו למסקנה שהשיטה המתאימה ביותר היא מערכת המכונה 'אגן ירוק' Constructed Wetland, או בקיצור: 'ווטלנד'. אך בממשלה לא אוהבים את היוזמה.

מערכת ווטלנד היא מערכת שבה מי השפכים מוזרמים דרך בית השורשים של צמחי מים, ושם השפכים מתפרקים למרכיביהם. אותם מרכיבים בסיסיים כמו חנקן, נתרן, אשלגן ועוד, משמשים כחומרי הזנה לצמחים וכך הם מסולקים מהמים. לאחר הטיפול המים יוצאים מהמערכת מטוהרים.



"השיטה הזו משיגה את התוצאות הטובות ביותר", אמר מנכ"ל התאגיד רגב ינאי, "וגם המחיר זול בהרבה, הן בהקמה והן בתחזוקה". בתחילה הכול נראה ורוד, חסכוני ויעיל, אבל אז באו משרדי הממשלה והרסו את החלום.

על פי התחשיבים שנעשו בתאגיד התוכנית של הקמת המערכת בשיטת ה'ווטלנד' תעלה 12 מיליון שקלים, כשזה כולל גם צנרת שתעביר את מי הקולחים המטוהרים אל מאגר צור הנמצא ממערב לנחל משושים. לעומת זאת, האלטרנטיבה שמוצעת על ידי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, נאמדת ב-36 מיליון שקלים, שמתוכם 22 מיליון שקלים תצטרך חברת התנור להשיג ממקורותיה העצמיים.

כשמתרגמים את המספרים למחיר למטר קוב, התוצאה היא 3.3 שקל למ"ק על פי הצעת הממשלה, לעומת פחות משקל לפי הצעת חברת התנור, כלומר לפחות פי שלושה.

גם כשבוחנים את עלויות התחזוקה, מתגלה פער גדול. מערכות קונבנציונליות פועלות בדרך כלל בטכניקה הנקראת 'בוצה משופעלת' שמתבססות מתקנים מכניים וחשמליים, המצריכים תחזוקה שוטפת יקרה ואורך החיים שלהם מוגבל.

מערכת הווטלנד, לעומת זאת, היא מערכת פסיבית, שכמעט אין בה מרכיבים המצריכים תחזוקה. עיקר העבודה נעשה על ידי שורשי הצמחים. "על פי התחשיבים שעשינו", מוסיף ינאי, "עלות האחזקה השנתית במערכת שאנו מציעים תהיה 200 אלף שקלים לשנה, לעומת 1.2 מיליון שקלים לשנה במערכת המוצעת על ידי משרדי הממשלה".

הדרך לזיהום הכנרת
התפיסה שמציג ינאי זוכה לחיזוק מצדם של כמה מומחים לנושא. מתקני הבוצה המשופעלת, כך מסתבר, מתאימים בעיקר לאזורים אורבניים צפופים. הם פועלים על ידי ערבול חזק של מי השפכים בהם יש תרבית של חיידקים. זה מצריך בניית מתקני ערבול, בריכות שיקוע ועוד. היתרון הגדול של מערכות אלה, הוא יכולתן לטפל בכמויות גדולות של שפכים מבלי להתפרש על שטח גדול מדי.

זו הסיבה שבאזורים כמו גוש דן, בהם הקרקע יקרה וכמויות השפכים גדולות, כדאי לבנות אותן. זה לא המקרה של קצרין. בגולן הקרקע זולה, כמויות השפכים קטנות והמרחקים של הולכת השפכים גדולים.

מהנדס המים, אמיתי אבנון, מחברת א.א מהנדסים, מדבר בשבחה של השיטה החדשה על פיה רוצה תאגיד התנור לפעול: "מתברר שאפשר ללא מכניקה וללא כימיקלים באמצעות פילטר ביולוגי פשוט וחכם בו מתקיים תהליך טבעי של סינון וטיהור השפכים. שיטת הווטלנד מאפשרת טיפול איכותי מאוד בשפכים, שאינו נופל ממערכות טיפול אלקטרו מכניות משוכללות. יישום השיטה יכול להבטיח טיפול עצמאי בשפכים הנוצרים בישוב. איכות הטיפול גבוהה, והיא מונעת את הצורך לשלם אגרות ביוב למפעלי הטיהור האזוריים. למעשה, הורדת עלות הטיפול השוטף בשפכים כמעט לאפס".


ינאי על רקע בריכות החימצון בקצרין (צילום: אבנר לוטן)

הסיבה היא לא רק כלכלית. גם ההיבט הסביבתי הוא שיקול לא פחות חשוב, לדעת כל המתכננים. על פי התוכנית שבה תומכים משרדי הממשלה, כל השפכים של קצרין אמורים להיות מוסעים בצינור מקצרין עד מאגר צור, ובדרך לחצות את שמורת נחל משושים.

ינאי: "כדי לחצות את הנחל יצטרכו לבנות צינור בצורת סיפון שיורד לעומק הערוץ ועולה בחזרה לצד השני. סיפון כזה, שבו יזרמו שפכים גולמיים סמיכים, יצריך מערכות שאיבה יקרות, ואם תתרחש שם תקלה, השפכים הגולמיים ידלפו לתוך הנחל ומשם לכנרת. בשיטה שלנו מדובר במים מטוהרים באיכות שלישונית, שהיא טובה יותר אפילו ממי הכנרת".


ניסיון רע בגולן
הרעיון של הקמת מערכת מבוזרת של מתקני 'ווטלנד' הוצעה למועצה האזורית גולן, אבל שם החליטו ללכת על מערכת קונבנציונלית, שתרוכז במספר מתקנים מרכזיים. בהתחלה דובר על תוכנית של 90 מיליון שקלים, ולאחר מכן המחיר עלה בעוד כמה עשרות מיליונים, כאשר התברר שאיכות הקולחים שהופקו לא עמדה בדרישות של החקלאים.

אחד מנציגי היישובים החקלאיים בגולן התבטא בעניין זה ואמר: "אנחנו רואים כבר את התוצאות במתקן הטיהור שנבנה באורטל. שם התגלו בקולחים המטוהרים ריכוזים גדולים מדי של חנקות שפוגעים בתפוחים, לכן עד היום הם לא אושר השימוש בהם. יש בגולן יותר רפתות, אם עומס גדול