צילום: ויז'ואל/פוטוס בית הספר לסיעוד בבית החולים 'זיו' בצפת פתח מסלול הסבה מקצועית לאקדמאים, שבמסגרתו ניתן לקבל תואר אח מוסמך תוך שנתיים וחצי. חלקם הינם מורים, מהנדסים ועורכי דין החליטו שיש עתיד במקצוע הזה, ומחזור ראשון יסיים בחודש הבא.

מקצוע הסיעוד לא נהנה בהכרח מיוקרה רבה. אבל ישנם כאלה שהחליטו ללבוש את החלוק הלבן, משום שהבינו שזה מקצוע עם סיפוק וגם עם משכורת סבירה למדי. לאחרונה, קבוצה של 30 גברים ונשים בגיל ה-30 לחייהם החליטו להתנסות בחוויה, כשהתחילו לפני שנתיים וחצי מסלול של לימודים עיוניים, התנסויות קליניות, ולבסוף ארבעה חודשי עבודה ברצף במחלקה שבחרו לעבוד.

רעיד דסוקי מכפר מכ'ר היה עורך דין במשך שש שנים והחליט לעשות את השינוי. "הרבה שאלו אותי 'מה, אתה עוזב את החליפה בשביל החלוק והולך לנקות חולים?' אבל לי זה לא מפריע. ההתנסות שעשיתי במחלקת טיפול נמרץ שכנעה אותי שיש יותר סיפוק במקצוע הזה.

"במקצוע עריכת הדין יש רוויה והתחרות קשה. לכן, אני קודם כל רוצה לעבוד כמה שנים כאח מוסמך ואחר כך אולי ארצה להתקדם. יש אפשרות להשלים מסלול מקוצר לרפואה או אפילו לחזור לעריכת דין ולהתמחות במקרים של רשלנות רפואית", הסביר דסוקי.

בדומה לדסוקי גם תיקי רומנו החליטה להתנסות בחוויה, לאחר למדה קרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה ואחרי שסיימה את התואר לא מצאה עבודה, ובמשך שנה הסתפקה בכל מיני עבודות מזדמנות. "רציתי לעשות הסבה מקצועית והתלבטתי בין עבודה סוציאלית לסיעוד. החלטתי ללכת על סיעוד כי אני מעדיפה משהו יותר מעשי, להרגיש שאני עובדת ולא רק מדברת", הסבירה רומנו את החלטתה. "לימודי הסיעוד היו קשים למדי וגם העבודה שצפויה לי במשמרות בבית החולים אינה טיול קל, אבל יש לי תמיכה מבעלי ואני מאמינה שיהיה בסדר".

עישאן תומאדור לימדה ביולוגיה במשך שמונה שנים בכפר ג'דידה, והחליטה על שינוי. במובן מסוים היה לה קל כי ביולוגיה וסיעוד הם שני תחומים משיקים. "ההחלטה לא הייתה קלה", אמרה, "אבל הרגשתי שאני תקועה בהוראה. אין אפשרות קידום, ומעמד המורה נמצא כל הזמן בנסיגה. פעם, לפחות במגזר הערבי, התייחסו למורה בכבוד, כיום פחות ופחות.

"אני מתכננת לשלב את מקצוע הסיעוד במקצוע ההוראה. אעבוד כנראה במשרה חלקית כאחות, ובשאר הזמן אפתח מגמת סיעוד בבית הספר בו אני מלמדת, כך אוכל לגוון את העיסוק שלי ואני מאמינה שבדרך הזו יהיה לי יותר מעניין".