צילום רפרודוקציה: שרון צור פגישת מחזור: ישנם רגעים בהם אתה לוקח פסק זמן קצר משגרת החיים, מהמשכנתא, מהעבודה ומהילדים ומרשה לעצמך רק לרגע לחזור אחורה בזמן ולשוב ולהיות תלמיד בבית ספר. עם אותם המורים, עם החברים הטובים ועם אינסוף חוויות מתקופת התמימות שלא תחזור. רגע כזה בדיוק חוו בשבוע שעבר בוגרי מחזור 1979 בבית הספר אורט 'רוגוזין' במגדל העמק, שנפגשו לאחר 30 שנה בהן לא התראו.



לא ניתן היה שלא להתפעל מההפקה המוקפדת והיסודית שהפגינו המארגנים, שהצליחו להעמיד אירוע מרשים לכל הדעות, וכמו כן במאמצים לא פשוטים להביא לנוכחות מלאה של מרבית הבוגרים.

איריס מוסקוביץ', אחת ממארגנות האירוע, אמרה כי חלומה כל השנים היה לארגן את כל הבוגרים של השכבה המדהימה הזאת "ולראות מה כל אחד עבר לאחר כל כך הרבה שנים". מי שיזמה את האירוע הייתה פלורנס ממן.

לשם כך רתמו השתיים לעזרתן את דודו פינטו, עדה אברקון, ז'קלין נמר, אתי בקר ואהרון לבן שיחד חילקו ביניהם את המשימות. בפניהם עמדה משימה לא פשוטה כלל: כיצד מאתרים אנשים לאחר 30 שנה. "עבדנו על הפרויקט שמונה חודשים. היה קשה להשיג כתובות של אנשים, הרי רובם לא מתגוררים עוד ביישוב. למזלנו אחד מהבוגרים מחזיק בעמדת מפתח עם נגישות למאגרי מידע, וכך הצלחנו לאתר גם בנות שהתחתנו ושם משפחתן שונה", אמרה עדה אברקון שמש.

"נשארו אותו הדבר"
אל הכנס הוזמנו גם מורים, ביניהם היה גם בני רטר. "ביום אחד מודיעים לי שהחליטו לכנס את מחזור 79 ומיד התרגשתי כי זה היה המחזור הראשון שלי כמורה בבית הספר. נכנסתי ישר לכיתה י"ב. עכשיו אני רואה את התלמידים שלימדתי, שהיו בני 18 ועכשיו הם בני 48 ואני בן 57. זה מרגש, שני לילות לא ישנתי", אמר רטר בהתרגשות.

האירוע שהתקיים באולמי איפרן בעיר, נפתח בהתכנסות של הבוגרים שהגיעו מכל רחבי הארץ, ולאחר פגישה ראשונית הססנית, שבה ניסו לזהות אחד את השני, הגיעה גם ההתרגשות הגדולה. "לא תמיד זיהינו את האנשים", סיפרה איריס מוסקוביץ'. "יש את השם, יש את הפרצוף וזה כמו פאזל - בסוף זה מתחבר. היינו בסך הכול שלוש כיתות, בערך 17 תלמידים בכיתה, ולא כמו היום שיש כיתות גדולות. כשאתה מדבר איתם, אתה רואה שמבעד למראה שהתבגר הם נשארו אותו דבר", אמרה מוסקוביץ'.


פגישת מחזור 79'. "איך איתרו אותנו?" (צילום: קרן אקריש)

יעקב חנונה שהה בצרפת 22 שנה ושב לארץ לפני מספר שנים, ואת רוב האנשים לא ראה מאז התיכון. רפי ימין אמר כי הוא ואשתו יוצאים יחד מכיתה ז', ולכן זכו לכינוי 'רומיאו ויוליה' בין חבריהם. שי אלדרוטי, בנו של ראש העירייה הראשון של מגדל העמק, הסתובב נרגש בין כולם. "אני לא יודע איך איתרו אותי, עזבתי את השכבה בכיתה ט'. יש לי צמרמורת בכל הגוף. בכל זאת כאן גדלתי, כאן התחתנתי, פה היו החברים הראשונים".

חולצות ודפי קשר
לאחר ההתכנסות, התיישבו הנוכחים לארוחת ערב חגיגית בה הועלו חוויות על ידי תלמידים ומורים. כמו כן, הוקרנו תמונות של תלמידים אז והיום. עמי אדרי, שעדיין מתגורר ביישוב, התרגש. "חזרנו לכיתה י"ב כאילו לא עברו 30 שנה", אמר אדרי בהתרגשות, "זה היה מדהים. אתה מסתכל על האנשים ואתה רואה שהם התיישבו סביב השולחנות באותה צורה שבה הם ישבו בבית ספר לפי כיתות".

אדרי שמח לראות את חבר ילדותו, נתן גלאס, אותו לא ראה שנים רבות והיום הוא איש עסקים מצליח. "כל ההצלחה שלי בחיים והחיל שעשיתי בעסקים זה בזכות הבית ספר שעברתי ברחוב במגדל העמק. את כל חכמת החיים שלי אני חייב לחברים שלי כאן.

באחד מהרגעים בחלקו האומנותי של הערב, שרו הבוגרים גרסת כיסוי לשיר 'חלומות מתגשמים' עם מילים שכתבו. השיר הוקלט באולפן של המוסיקאי אבי אטדגי, אחד הבוגרים. בסיומו של הערב חולקו חולצות מזכרת למשתתפים וכמו כן, דפי קשר.