צילום: אביהו שפירא חודשיים לפני ליל הסדר מתחילות ההכנות לפסח בביתה של אילנה דדון ברחוב צה"ל בצפת. המשימה של הכנת ליל סדר ל-30 איש ויותר, בדירה לא גדולה בכלל, מחייבת היערכות מוקדמת. אילנה דדון היא אם ל-13 ילדים, מחציתם כבר לא גרים באופן קבוע בבית. שתי בנות עברו לגור בתל אביב, שלושה בנים ובת כבר נשואים, ולשבט הצטרפו עוד ארבעה נכדים.

בבית הצפוף גרים כיום, יחד עם אילנה ובעלה אלברט, שבעה ילדים: שני (24), נתנאל (15.5), מיכאל (14.5), אוראל (13), שילת (11), רפאל (8) ופריאל (5). החבורה הזו מגויסת כולה למשימת הכנת ליל הסדר, כשלכל אחד תפקיד בהתאם לגילו ולמידת עצמאותו. "הם עושים הכול", אומרת דדון, "שופכים את הזבל, עושים סדר בבגדים, עוזרים בניקיונות ואפילו בבישולים".

שלושה ימים לפני ליל הסדר כשהבית כולו מוכשר, ואז דדון מתחילה לבשל. בשלב הזה כבר מתחילים להגיע הבנים והבנות שכבר אינם גרים בבית באופן קבוע. גם הם מתגייסים לעזרה, אבל מאז שיש נכדים זה קצת יותר קשה. "בימים האלה אני ישנה עם הנכדים איתי במיטה", מסבירה דדון.

בבוקר יום ליל הסדר דדון משכימה בשעה חמש ומתחילה בהכנות. היום הקדחתני הזה נמשך עד לשעות הערב המוקדמות, כשבשעה 19:30 בערב המשפחה מסבה אל השולחן. הסלון ופינת האוכל מלאים עד אפס מקום.

דדון אף פעם אינה יודעת מראש כמה אנשים בדיוק יהיו בליל הסדר בביתה. פרט למשפחה, יש בבניין בו היא גרה כמה אנשים ערירים ועניים, שיודעים כי אצל האם מרובת הילדים הדלת תמיד תהיה פתוחה בפניהם, והם מצטרפים.

הסדר מתנהל על פי כל הכללים, אבל פרט לקריאת ההגדה וכל הטקסיות הנלווית, במשפחת דדון גם שרים, צוחקים, מדברים ואוכלים, וכל זה לוקח הרבה זמן. שעת סיום חגיגת הסדר עומדת על 02:00 אחר חצות, ולפעמים אף מאוחר יותר.

הסעודה היא שילוב של אוכל עיראקי, שהוא המוצא המשפחתי של דדון, ואוכל מרוקאי, שמתאים למוצא של בעלה. רוב הכלים חד פעמיים אבל מאיכות טובה.

מבחינתה, העבודה אינה מסתיימת לאחר ליל הסדר, משום שבבית בו גדלים כל כך הרבה ילדים, תמיד יש עבודה. דדון גם דואגת לפרנסת המשפחה וגם מתנדבת במשטרה. "היא משהו מיוחד", אומרת אחת השכנות, "מגדלת ילדים לתפארת, ועוד יש לה מרץ לעזור לאחרים".

דדון לא מתכחשת לקושי. "לפעמים אני אומרת לעצמי, הלוואי שמישהו יזמין פעם אותי לליל הסדר. אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי, ואני יודעת גם שלליל סדר בבית עם המשפחה אין תחליף".