צילום: אביהו שפירא מי היה מאמין. איטליה מתעניינת לאחרונה בפסטה המיוצרת דווקא בישראל. ספציפי יותר, אי שם במושב דלתון שבגליל העליון. הסוד שכבש את לבם שייך לאלי פדידה בעלי מפעל 'פסטה נונה' באזור התעשייה דלתון. מתברר, כי דווקא בתקופה של מיתון ומשבר כלכלי המפעל הכפיל את קצב הייצור.

שפים איטלקיים מדופלמים שטעמו את המוצרים של המפעל התפעלו מהאיכות והטעם והמליצו לאנשי שיווק באיטליה להפיץ את מוצרי המפעל במולדת הפסטה. כך הגיע פדידה, בעל המפעל ומנהלו, למצב שהוא בבחינת 'מוכר קרח לאסקימוסים'.

המפעל הממוקם באזור התעשייה דלתון נמצא כיום בתנופת פיתוח. בשנה האחרונה פותח קו מוצרים חדש שמייצר לזניה וקנלוני בחמגשית. מדובר במוצר שנמצא בצינון במקררים ברשתות השיווק, קונים, מחממים במיקרו גל ואוכלים. אפילו האיטלקים התלהבו מהרעיון.

פדידה, (50) החל את דרכו המקצועית בתחום החינוך. הוא למד חינוך בלתי פורמלי בבית ברל, ועסק בהדרכה של נוער מנותק. אחר כך ניהל את הפנימייה בכפר הנוער דוד רזיאל. הכניסה הראשונה שלו לתחום המזון הייתה כמנהל שיווק של רשת בתי קפה 'לה גבאנז', אחר כך עבר לחברת סלטי צבר והיה מבין המקימים של המותג. המשך דרכו היה במחלבות גד כמנהל שיווק, ורק לפני כחמש שנים החליט על יזמות עצמאית. "תוך כדי עבודתי בתחום, שמתי לב שתחום הפסטה הטרייה בארץ כמעט ולא קיים. הגעתי למסקנה שיש מקום להקמה של מפעל לפסטה טרייה בהנחה שהצרכן הישראלי יידע להעריך מוצר איכותי".

שילוב מנצח
אחד האתגרים של פדידה הוא להביא לכך שצריכת מוצרי הפסטה בשוק הישראלי תעלה. הצרכן הישראלי צורך בממוצע 4.3 ק''ג פסטה בשנה לעומת ממוצע עולמי של 6.1 ק''ג בשנה. הצרכן האיטלקי – אלוף העולם בפסטה - צורך כ-30 ק''ג פסטה בשנה. פדידה מקווה שקו המוצרים החדש, שהוא הרבה יותר מהפסטה היבשה שהיינו רגילים לצרוך במשך שנים, יקסום גם לצרכן הישראלי.

מחזור העסקים של המפעל עומד כיום על קרוב ל-30 מיליון שקלים. בשנה האחרונה, למרות המיתון, המפעל הגדיל את מצבת העובדים. קו המוצרים החדש של המפעל, שכבש את לב האיטלקים, הוקם בהשקעה של 11 מיליון שקלים. הוא הוקם בסיוע ידע איטלקי, אבל כעת מגיעים לארץ מומחים מאיטליה ולומדים כיצד ניתן לשווק מוצר תעשייתי עם איכות וטעם ביתיים. "לאיטלקים יש את המסורת ולנו יש את היצירתיות והחדשנות", אמר פדידה, "יחד זה שילוב מנצח".

כמו בטוסקנה
את מפעל 'פסטה נונה' הקים פדידה בשנת 2005. "החלטתי להקים את המפעל דווקא בדלתון בגלל האהבה שלי לאזור. עוד כשעבדתי במחלבות גד, הסתובבתי הרבה בגליל העליון. זה נכון שההקמה של המפעל בדלתון דווקא איפשרה קבלת תמיכה מהמדינה, אבל זה שולי ביחס להשקעה".

פרט למניעים העסקיים יש גם קורטוב של ציונות בהחלטה של פדידה. לאחרונה העתיק את מקום מגוריו מהיישוב בית חשמונאי במרכז הארץ למושב דלתון.

כעת, לאחר שפדידה עבר לגליל, סדר היום שלו קצת פחות לחוץ, ומאפשר לו גם לשמור על אורח חיים בריא. הוא מתעורר בחמש בבוקר מדי יום ויוצא לרכוב על אופניים שעה. לעבודה הוא מגיע בעשר, עורך ישיבות צוות עם הטכנולוגית מזון, נפגש עם ספקים, לקוחות חדשים ועורך סיור בקו הייצור. בשעה 14:00 הוא מסב לארוחת הצהריים שהיא למעשה ארוחת טעימות, הכוללת את כל המוצרים שיוצרו באותו יום. אחר כך הוא מצטרף לדיון עם השף ולשיחות עם העובדים. "חשוב לי להישאר קרוב אליהם. יש מה ללמוד מהם".