באדיבות באדיבות דובר צה"ל אצל סרן גולן בניסטי, ריצה היא חלק בלתי נפרד מאורח החיים. הוא מתחרה בטריאתלון, ריצת מרתון, וגם לא נרתע מהאתגר האולטימטיבי, תחרות איש הברזל. התחרות הזו, שבארץ יש רק 150 איש שמסוגלים לעמוד בה, היא 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ אופניים, ו-42 ק"מ ריצה. מי שעושה את זה, ובניסטי מודה בכך, יש לו סוג מסוים של שריטה, אבל בעיניו זו שריטה חיובית, ואם עושים את זה נכון, זה גם לא מזיק לגוף.

אבל האתגר של בניסטי הוא לא רק אישי. במסגרת תפקידו הצבאי, כקצין כושר קרבי של פיקוד צפון, הוא צריך להפוך את הכושר הגופני לנחלתם של רבים. לנסות לשנות מגמה, להפוך את הפעילות הגופנית לחלק מאורח החיים אצל כל הקצינים בפיקוד.

ישנם לא מעט קצינים, שבתחילת דרכם במסלול הקרבי היו בעלי כושר גופני מרשים למדי, אבל עם הזמן, ככל שעלו בדרגות, מצאו את עצמם יותר ויותר יושבים מאחורי השולחן בישיבות אינסופיות. עד מהרה צצה לה כרס קטנה, שהולכת וגדלה עם הגיל. פתאום מתחילים לגלות תופעות של עודף לחץ דם, בעיות לב, סוכרת, ועוד כהנה וכהנה מחלות.

מהסיבה הזו יזם סרן גולן בניסטי את קבוצת הריצה של קציני פיקוד צפון, שמונה כיום 40 איש. בכל יום רביעי בשבע בבוקר הם מתייצבים לריצה השבועית. הם מחולקים לשתי קבוצות, מתחילים ומתקדמים, ובהם יש מפקדי יחידות, סגני אלופים, אלופי משנה, ואפילו תת אלוף אחד.

עניין הכושר נחת עליהם כהנחיה מאלוף הפיקוד, גדי אייזנקוט. "בכוונה קבענו את הריצה לשבע בבוקר", אמר בניסטי, "ככה אין לאף אחד תרוץ לאחר בגלל ישיבה או פעילות התארכה מעל הצפוי. מעבר לכך יש לכל אחד גם תוכנית אימון אישית בזמנו הפנוי".

בפגישות הראשונות, שהיו לבניסטי עם הקצינים, הוא בכלל לא הריץ אותם. קודם כל הוא עבד איתם על תרגילים לחיזוק השרירים ושיפור הגמישות שלהם. "אם הייתי ישר מנחית עליהם ריצה, הייתי נשאר בלי קבוצה. בחודשיים הראשונים בנינו את הבסיס האירובי, אחר כך התחלנו בהליכה, ובהמשך ריצה קצרה. ככל שעבר הזמן הגברנו את מרכיב הריצה בתוך הפעילות. כיום לאחר שלושה וחצי חודשים הקצינים רצים כבר בין 5 ל-8 ק"מ".

סוף למסע המפרך
בניסטי, תושב רמת הגולן, שייך לסוג חדש של מדריכי אימון גופני בצה"ל שבאים לתפקיד עם הרבה ידע. אחרי השירות הקרבי שלו בצנחנים, הוא השתחרר והלך לעבוד בשב"כ, ודווקא שם דבק בו החיידק של הפעילות הגופנית. "היו שם כמה חבר'ה, משוגעים על טריאתלון, הם הדביקו אותי בזה, ומאז לא הפסקתי לרוץ. הנושא מאוד עניין אותי, והחלטתי להתמקצע. למדתי בוינגייט וסיימתי שם תואר ראשון. כיום אני לומד תואר שני בתחום בריאות הציבור באוניברסיטת חיפה".

בניסטי חזר לצבא על תקן של קצין כושר קרבי, ואחד התפקידים שלו היה ליישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה. קבוצת הריצה של הקצינים היא רק אחד הלקחים. גם בדרג הלוחם נעשו שינויים. עיקר המאמץ הוא מניעת פציעות כתוצאה מפעילות בלתי מבוקרת.

דור העכבר והמקלדת
הבעיה של צה"ל כיום היא שמרבית המועמדים לגיוס מגיעים לשורותיו עם כושר גופני לקוי. בני הנוער כיום הם דור העכבר והמקלדת, וכבר פחות מתרוצצים בשכונה. אמנם יש כיום מודעות גדולה יותר לנושא, וההורים יוזמים ושולחים את הילד לחוג, אבל פעילות של פעמיים בשבוע בחוג לא משפרת באופן מהותי את הכושר הגופני, אם בכל שאר הזמן יושבים מול הטלוויזיה והמחשב. "שיעורי החינוך הגופני בבתי הספר הם בדיחה", אומר בניסטי, "פעילות גופנית צריכה להיות משהו יום יומי. אחר כך, בכיתה י"ב, אלה שרוצים ללכת לקרבי, מצטרפים לקבוצות אימון לקראת הגיוס, ולפעמים דווקא שם, בגלל הכנה לא מקצועית, הם נפצעים.

"גם בגיל המבוגר התופעות הן דומות. אורח החיים של מרבית האנשים הוא מהבית לאוטו ולמשרד. לכן, הבעיות מתחילות כבר בגיל צעיר יחסית. יחד עם זאת, לא הכול שחור, רואים כיום יותר אנשים שמגיעים לחדרי כושר, עושים הליכה רגלית בערב. כל פעילות גופנית היא דבר מבורך".