צילום: שרון צור בשבוע שעבר נפטר נשיאה הרביעי של מדינת ישראל, אפרים קציר. רבים ומוכרים ספדו לו אבל נראה כי דווקא ללארי ריץ' מעפולה הייתה היכרות מסוג אחר איתו. ההיכרות הקצרה והאיכותית בין השניים, הייתה תולדה של רצונו של ריץ' לתרום אופנוע שהיה ברשותו לצה"ל. השניים, בשיתוף עם בנות זוגם, נפגשו לארוחת צהריים, שהובילה לארבעה ימים מרתקים בקרב הנשיא ושממנה נשארו לריץ' רק זיכרונות טובים. "הכרתי את אפרים קציר האמיתי ולא את האדם הפוליטי", אמר ריץ'.

הכול התחיל ב-1972, אז החליט לארי ריץ' הצעיר בן ה-25 לצאת למסע בעולם עם אופנועו. ריץ' היה אז סגן נשיא של חברת בנייה, אך משהו בו קרא לו לעזוב הכול ולצאת למסע עולמי, ותוך כדי להכיר את עצמו.

תוך טיול חוצה ארצות, אירע טווח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. כשנודע הדבר לריץ' הוא החליט לשלוח למשפחה בארה"ב מכתב שהוא מתכוון להגיע למדינת ישראל ולשרת בצה"ל. כך מצא עצמו לארי לאחר מספר ימים מגיע לנמל חיפה כשבידיו 25 דולר בלבד, כשמתוכם הוא צריך היה לשלם 20 דולר על ביטוח לאופנוע.

עם הגעתו לארץ, השתכן ריץ' בקיבוץ דגניה א', שם התנדב שש שנים קודם לכן. ריץ' התגייס לצה"ל בשנת 1973 ואז הבין כי לאופנוע היוקרתי, הונדה 750 סמ"ק, אין מקום בחייו והחליט לתרום אותו לצה"ל בשל שוויו הכספי. אבל לריץ' לא היה כתובת מסוימת שאליה ניתן שלוח את המתנה הגדולה, ולכן יצר קשר עם אשת הנשיא דאז, נינה קציר, שלה הייתה את קרן 'נורית'.

"אנחנו כלומניקים"
נינה הזמינה את ריץ' ובת זוגו לארוחה בבית הנשיא. השניים התקבלו בחום ובנשיקות על ידי הנשיא ואשתו. ריץ' מספר כי הארוחה הייתה נטולת רשמיות וכי הוא מצא עצמו מדבר עם הנשיא על אופנועים. "הבנתי שהיה להם צורך פנימי לתקשר איתנו, לדבר עם אנשים רגילים, לא פוליטיקאים", משחזר ריץ' את השיחה. "שאלתי את נינה 'אנחנו כלומניקים, למה קיבלת אותנו?' היא ענתה לי 'לארי אנחנו היינו זקוקים להיות במגע עם אנשים נורמאליים, אנשים רגילים. נמאס לנו מכל הפוליטיקאים'".


לארי ריץ' בצעירותו עם אופנוע ההונדה (רפרודוקציה: שרון צור)

ריץ' שידע מעט מאוד על הנשיא בטרם נפגש איתו חשש מהמפגש. "קצת חששתי, פחדתי כי הוא מאסיבי, גדול מאוד אבל מיד הרגשתי שהוא בנאדם רך ועדין", אמר ריץ', "בשיחות שלנו איתו הרגשתי שמדובר באדם אינטליגנטי עם לב טוב שסוחב הרבה כאב. הרגשתי שהיה לו צורך לתקשר עם אנשים פשוטים, רגילים מהשורה. הוא היה שמח לדבר איתנו בצורה ביתית ולא רשמית. הוא סיפר לנו סיפורים היסטוריים ועל תקופתו בפלמ"ח. הקשבנו לו בזכות".

בסיום ארוחת הצהריים, ביקש הזוג הנשיאותי לריץ' ובת זוגו להישאר אצלם גם לארוחת ערב, וכך מצאו עצמם האחרונים ישנים בבית הנשיא. למחרת,ביקשה נינה מריץ' להצטרף אליה לטקס חילופי השבויים ממצרים, אז שיחררו המצרים 20 חיילים ישראלים תמורת 400 שבויים מצרים. בהמשך הצטרף הנווד מאמריקה למסיבת העיתונאים שהתקיים בבית הנשיא. ואז באותו המעמד, הוצע האופנוע למכירה, אך לא הצליח להימכר ובאישורו של ריץ' העבירה נינה את האופנוע לוועד למען החייל, שם הוא נמכר לבסוף.

ארבעה ימים בחברת הנשיא ואשתו גרמו לריץ' להבין שרכש לעצמו פיסת היסטוריה כשהכיר את נשיא המדינה. "אחרי ארבעה ימים קסומים יצאתי עם דעה שהכרתי אדם חשוב, גדול והרגשתי שלמדינת ישראל יש הרבה מזל שבנאדם כזה ייצג אותנו", הוא אומר.

כאב מהול בגאווה
כיום, בגיל 62, עובד ריץ' כמנהל קשרי החוץ של בית חולים העמק. הוא החל לעבוד כגורם חיצוני עם בית החולים, לאחר
שהגיע למנכ"ל בית החולים והציע את שירותיו כמגייס תרומות וכמי שישווק את המרכז הרפואי. "לקח לי שנה לשכנע אותם שצריכים את זה, הצלחתי בסוף והתחלתי לעשות זאת על אש קטנה".

כאמור, השבוע נפטר אפרים קציר בביתו שבמכון ויצמן כשהוא בן 93. קציר היה מדען בעל שם עולמי בתחומי הביוכימיה והפיסיקה. לאחרונה אושפז למשך כמה שבועות בבית החולים 'קפלן' בשל מחלה, אך שוחרר לביתו לאחר שיפור מסוים במצבו.

"הרגשתי כאב בגלל הקרבה האישית שלי איתו", אמר ריץ' השבוע בכאב, "למרות שהרבה שנים עברו מאז שנפגשתי איתו, שמרתי את התקופה והימים האלה בלב שלי. הייתי עצוב כששמעתי שהוא נפטר אבל הייתה בי גם הרבה גאווה על שהייתה לי הזדמנות והזכות להכיר אותו מקרוב בבית שלו, בתקופה כל כך חשובה למדינה. ראיתי אותו כמו שהוא באמת היה, בלי פרצוף פוליטי".