צילום: הרצל יוסף בעדה הדרוזית ברמת הגולן מי שמסרב לקבל תשלום עבור מתנה שרצה להעניק, עלול למצוא את עצמו מנודה ומוחרם על ידי התושבים. כך התברר לתושב בוקעתא שברמת הגולן, אך הוא לא ויתר ותבע את המועצה המקומית וזכה לקבל דמי שימוש עבור הקרקע אותה רצה לתת במתנה.

התושב תבע את המועצה המקומית מג'דל שמס בגלל מחלוקת על חלקת אדמה שהייתה בבעלותו, שנמצאת בצמוד לחצר בית הספר היסודי בכפר ומשמשת כחלק ממנו. מזה שנים רבות השתמשה המועצה המקומית בחלקה לצרכי בית הספר. בשנת 1990 התנהל בין הצדדים הליך משפטי בשאלת השימוש והחזקה בחלקה. בסופו של ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו הוסכם והוצהר כי המערער הינו הבעלים של החלקה, וכי המשיבה אינה רשאית לעשות בה כל שימוש ללא הסכמתו.

כעבור כשנה ובמהלך הלוויה לקרוב משפחה של המערער, שנכחו בה מכובדים מהעדה הדרוזית שברמת הגולן, הצהיר אותו תושב בפומבי כי בכוונתו להעניק לבני העדה שברמת הגולן את החלקה במתנה, כמחווה לכבוד שהם העניקו למנוח בהלוויה. לאחר מכן, הגיעו חמישה ממכובדי העדה לביתו של המערער והציעו לשלם לו סכום כסף סמלי, כהבעת תודה והערכה על המתנה עליה הצהיר בהלוויה. התושב סירב לקבל את הסכום שהוצע לו בתואנה כי אם בכוונתם לשלם עבור החלקה, יהיה עליהם לשלם את מלוא תמורתה.

מכובדי העדה נעלבו וכשעמדו לצאת מביתו, ערך המערער מסמך בכתב ובו הצהיר כי הוא מעניק לבני העדה הדרוזית תושבי רמת הגולן, את זכויותיו בחלקה ללא תמורה. חמשת הנכבדים אשר נכחו אותה עת בביתו חתמו גם הם על מסמך זה.

נכבדי העדה ראו בדחיית הצעתם לשלם סכום סמלי עבור החלקה כפגיעה בכבודם, הוקיעו את מעשיו של המערער ואף נידו
אותו מהעדה. בהמשך, הם חתמו על מסמך בו הם מודיעים כי הם מסרבים לקבל את החלקה כמתנה, מגנים את מעשיו, ומנדים אותו מהעדה. על מסמך הנידוי חתמו נכבדי העדה גם מכפרים אחרים ברמת הגולן.

התושב כמובן הרגיש פגוע כתוצאה מהחרם, והחליט להגיש תביעה על כך שמגיעים לו דמי שימוש עבור הנכס, שהוא אמנם נתן במתנה למועצה המקומית, אבל לא שיער שזה יעלה לו בחרם ונידוי.

בית המשפט קבע, כי מסמך המתנה מאפשר למועצה המקומית להמשיך ולהשתמש בקרקע, אולם אין בכך משום העברת בעלות חוקית, ולכן תביעתו של תושב כפר בוקעתא לקבלת דמי שימוש עבור הקרקע בסך 2,000 דולר לשנה, עליה הוחלט בתביעה הקודמת שרירה וקיימת.