צילום: שרון צור בשבת הראשונה שהגיע המציל חנן לוי לרמת ישי ועלה למגדל חשכו עיניו. כיסאות בשטח הבריכה ולא בדשא, אנשים מעשנים בבריכה, אוכלים בבריכה, עושים הכול. אחרי 20 שנה שהיה למציל הבלעדי במגדל העמק, מצא תוהו ובוהו ברמת ישי. "שאלתי את העוזר שלי אם הבלגן הזה בבריכה הוא שגרתי, והוא אמר לי שכן. השארתי אותו על המגדל וירדתי למטה לעשות סדר. הבעיה שלי לא הייתה הנוער אלא ההורים, היה להם קשה לקבל את זה שפתאום בא מציל חדש ומשנה להם סדרי העולם".

ולתושבים אכן היה קשה לקבלו. תוך חודש נערמו על שולחנו של ראש המועצה דאז, דוד פוגל, עשרות תלונות נגדו. פוגל זימן אותו אל משרדו, אבל במקום נזיפה אמר ללוי 'כל הכבוד'. 22 שנה אחרי, קצת לפני שהוא מציין 60, הפך לוי, תושב מגדל העמק, לסמל של הבריכה ביישוב השכן. ואם זה תלוי בו, הוא יישאר על המגדל עוד שנים רבות.

משחיין תחרותי למציל
לוי הוא המציל הוותיק ביותר בעמק. השבוע, בשעות הבוקר בבריכה, הוא נראה בשיא העשייה. לפני שהוא מתפנה לדבר על עצמו הוא מסמן בעיניים לעוזרים שלו שייקחו פיקוד. בבריכה עצמה מתרחצים כמה ילדים שיצאו לחופשה. ליד הכניסה יושבים כמה פנסיונרים ומשחקים שש-בש. הבריכה שקטה להפליא ומדי פעם נשמע קול צחוקם של ילדים או שאגת שמחה של אחד הפנסיונרים שניצח בעוד סיבוב על לוח השש-בש.

בשנות ילדותו היה לוי שחיין בכיר בנבחרת השחייה של מחוז הצפון. בכל שבת היה נוסעי לבריכה בקרית טבעון כדי לשחות. במגדל העמק עוד לא נבנתה הבריכה. כשהיה בן 19 באה התפנית. "בבריכה בטבעון היה מציל בשם מאיר כושי. יום אחד הוא בא אליי ואמר לי 'תשמע חנן, בוא תהיה איתי פה איזה שבוע'", שחזר לוי, "הוא לא אמר לי שהוא מתכוון לתת לי עבודה, אבל אחרי שבוע שלח אותי לעשות קורס מצילים".

אחרי הקורס התגייס לוי לצבא. כשהשתחרר בשנת 69' התחיל לעבוד בעיריית מגדל העמק. ביום עבד כמציל ובערב כמדריך נוער. אחרי כמה שנים הפך לוי למנהל הבריכה של מגדל העמק ואב הבית במתנ"ס העירוני. "מאז ועד היום לא הפסדתי אף עונה, בכל קיץ אני עובד כמציל, וזה הדבר שאני הכי אוהב".

היום, עם ותק של 40 שנה כמציל, לוי עובד כאיש תחזוקה במועצה המקומית רמת ישי ובעונה עובד כמציל. "כולם אומרים לי שכשאני נכנס לבריכה אני פורח וזה באמת נכון. אני אוהב מים, אוהב את הבריכה, אני מת על התושבים וטוב לי פה. בעונת הרחצה אני מבלה את רוב שעות היום בבריכה. אני מתחיל לעבוד ב-7 בבוקר ומסיים ב-11 בלילה. אין הרבה בריכות שעובדות מדי יום עד השעה עשר בלילה".

"כשעבדתי במגדל העמק זו הייתה תקופה אחרת, בלי מחשב. בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד. לאנשים לא היה מה לעשות בבית אז כולם היו מגיעים בשבת לבריכה עם העגלות והחמין. ובגלל שהיו כל כך הרבה אנשים העבודה הייתה יותר קשה, אבל היה כיף לעבוד. לפעמים הייתי יושב במגדל עשר שעות רצוף ולא מדבר עם אף אחד, למרות שהכרתי את כולם, אבל ככה צריך להיות מציל"

לוי הנהיג משמעת קשה ברמת ישי וכפה על המתרחצים לשמור על הסדר. הם אולי לא אהבו את זה בהתחלה, אבל היום כולם אסירי תודה. "היום הגעתי למצב שיש משמעת גבוהה מאוד בבריכה, יש לי שני מצילים שעוזרים לי וכמעט שאין שריקות. כולם יודעים מה מותר ומה אסור. ואני מקבל הרבה מילים טובות מהתושבים שמחמיאים לי על איך שהבריכה מנוהלת. אנשים מעריכים את מה שאני עושה וזה ממש מחזק".

הצלת חיים
למרות הוותק והניסיון, לוי לא התרגל למקרי הטביעה. "הצלה אינה מקצוע קל, יש המון אחראיות. המציל בבריכה הוא גם
מציל, גם הורה וגם מורה, וכל שנה שעוברת בלי תקלות זו הקלה גדולה. כשחס וחלילה יש איזה מקרה של טביעה זה מלווה אותי הרבה זמן".

מה המקרה האחרון שזכור לך?
"לפני שנתיים היה מקרה קשה שחייב החייאה. ילד שרץ על שפת הבריכה עם גלשן גלים שיש בו רצועה שנקשרת לרגל הסתבך ברצועה נפל על המעקה. הוא איבד את ההכרה וירד לקרקעית. התחלתי את ההחייאה ורק אחרי כדקה וחצי הצלחתי לגרום לו לנשום. אחרי מקרה כזה יש הרגשה טובה שהצלחת בתפקיד שלך והצלת חיים, זה מרחיב את הלב, אבל מקרים כאלה מלווים אותי הרבה זמן".

עד מתי תמשיך בתפקידך?
"השאיפה שלי היא לעבוד בהצלה עד לפנסיה ואם יקבלו אותי אני אשמח להמשיך גם אחרי".