צילום: shuterstock אשה בשנות ה־60 לחייה, תושבת חצור הגלילית, הגישה תביעה נגד המועצה וחברת הביטוח שלה, לאחר שלטענתה בתביעה נפלה ונחבלה ברחוב ההסתדרות בעיר לפני כשלוש שנים. על פי התביעה, רגלה נתקלה בבור במדרכה שלא היו בו אבנים משולבות, וכתוצאה מהפגיעה הובהלה לבית החולים בצפת - שם אובחן, בין היתר, כי נגרם לה שבר בירך.

כמה זמן לוקח לתקן בור במדרכה?

האשה דרשה פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה וצירפה חוות דעת רפואית, שקבעה כי נותרו לה בעקבות התאונה 30 אחוזי נכות לצמיתות.

המועצה וחברת הביטוח הכחישו את נסיבות התאונה, וטענו כי התובעת "הלבישה" את התביעה על בור שנפער במדרכה כ־10 מטר ממקום נפילתה, שאירעה בשל חוסר תשומת לב מצדה. עוד טענו שהנזקים שעליהם התלוננה מופרזים והגישו חוות דעת רפואית מטעמם, שבה נקבעו לה 10 אחוזי נכות לצמיתות בלבד.
לאור הפערים בין אחוזי הנכות מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעמו, שהעריך כי לאשה נותרה נכות קבועה בשיעור של 20 אחוז, וחוות דעת זו התקבלה על־ידי בית המשפט.



במהלך המשפט העידה מטעם האשה, בין היתר, ידידה שפגשה אותה סמוך לאירוע ואמרה שראתה אותה הולכת במדרכה, ובעת שנופפה לה לשלום ראתה איך היא נופלת ומתגלגלת ארצה. היא ציינה שבמקום שבו נפלה היה בור במדרכה. מטעם המועצה העיד, בין היתר, מנהל האגף הטכני והממונה על הבטיחות, שציין כי הגיע למקום לאחר התאונה וראה את האישה שרועה על הקרקע במרחק כ־10 מטר מהמקום שבו נטען כי התאונה אירעה, וכי הסיבה לנפילתה היתה נעלי העקב שנעלה, ולא הבור.

השופטת רבקה איזנברג מבית משפט השלום בצפת קיבלה את התביעה, וקבעה כי האשה אכן נפלה ממפגע שהיה במדרכה. היא האמינה לעדותה ולעדים שהעידו מטעמה, וקבעה שהמועצה אחראית לתאונה. "שוכנעתי כי הנתבעת הפֵרה את חובת הזהירות המוטלת עליה והיא אחראית לנזק שנגרם כתוצאה מהפגמים במדרכה", ציינה השופטת והוסיפה כי היה על המועצה לצפות שאותו מפגע "יהווה מכשול לעוברים ולשבים, העלולים למעוד וליפול בגינו".

בנוסף לכך החליטה השופטת לדחות את טענת המועצה, שלפיה האשה נפלה בגלל נעלי העקב שלה, וציינה שמצאה סתירות בעדויות מטעמה בנושא זה. כך, לדוגמה, העיד הממונה על הבטיחות שהיא נעלה "נעל גבוהה עם פלטפורמה רחבה" - אך נעלי פלטפורמה אינן נעלי עקב, ואין כל סיבה ליפול בגללן. יחד עם זאת מצאה השופטת באשה "אשמה תורמת", לאחר שקבעה כי גם לה היתה אחריות לתאונה, כי הכירה את המדרכה ואת הבור, והיה עליה להיות זהירה יותר ולעקוף אותו.

השופטת קבעה כי הפיצויים על הנזקים שנגרמו לתובעת יהיו מעל 223 אלף שקל - ומתוכם הפחיתה 10 אחוז בשל אחריות האשה, וכן כספים שקיבלה בעקבות התאונה מהמוסד לביטוח לאומי. היא חייבה את המועצה ואת חברת הביטוח לשלם לתובעת כ־99 אלף שקל, בתוספת 20 אלף שקל שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט.