צילום: shutterstock חברת 'הוט' תפצה לקוחה ב־5,000 שקל בגלל "פגיעה בקניין, עוגמת נפש ונזק לא־ממוני", לאחר שגבתה ממנה שלא כדין 294 שקל. "ציבור הצרכנים זכאי לכך שלא יהיה מוטרד מספָּקים, שיכולים בלחיצת כפתור לחייב את חשבונו", נכתב בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה.

הוט תפצה: "הבטיחו ערוצי ילדים ו'סמי הכבאי'"
חברת הוט ניתקה מנויים ללא הודעה מוקדמת

בכתב התביעה נגד 'הוט' נטען שהתובעת הזמינה שירות של הזזת נקודת טלפון, לאחר שנציגת השירות של החברה הבהירה לה היטב כי השירות אינו כרוך בתשלום. הטכנאי שהגיע, לטענתה בתביעה, הסביר לה שאין צורך בהזזת הנקודה, מאחר שבדירה היתה קיימת נקודה פעילה נוספת. לטענתה בתביעה, הטכנאי לא ביצע שום פעולה, "שתה מים קרים, צחק, אמר 'חג שמח' ויצא". אלא שמאוחר יותר, לדברי הלקוחה בתביעה, הופתעה לראות בחשבונה חיוב של 709 שקל.



הלקוחה טענה שפנתה ל'הוט' והוסבר לה שחויבה רק במחצית ההתקנה, מאחר שהיא "לקוחה טובה". על פי טענותיה בבית המשפט, היא דרשה העתק של הקלָטַת השיחה עם הנציגה, אך בקשתה נדחתה. בשיחה אחרת אמרה לה הנציגה כי האזינה לקלטֶת השיחה וכי לא נאמר בה שהשירות בחינם. "הרגשתי מנוצלת, גנבו אותי, נכנסו לי לכיס ופשוט שדדו אותי", אמרה בבית המשפט, וטענה שכל פניותיה ל'הוט' להחזרת כספה הושבו ריקם.

להגנתה טענתה 'הוט' כי התובעת הזמינה הזזת נקודת טלפון והוספת שקע אינטרנט, שהשיחה עמה לא הוקלטה, אך נמצא תיעוד שלה המעיד שסוכם לתת לה הנחה של 50 אחוז ושעליה לשלם 294 שקל. בנוסף לכך טענה 'הוט' כי בעקבות פנייתה, הוצע לה לפני הגשת כתב התביעה - "כמחווה של רצון טוב" - לזכות אותה בסכום של 300 שקל, אך היא סירבה.

הרשָם הבכיר מוהנד חליאלה ציין בפסק הדין שהאמין לכל מלה של התובעת וקיבל את תביעתה. הוא ציין שעצם החזרת הסכום מהווה הודאה מטעם 'הוט'. "הניסיון מלמד", כתב בפסק הדין, "כי ספקים אינם מוכנים להחזיר אפילו שקל אחד שנגבה כדין בעד שירות שסופק בפועל". עוד ציין כי הסכום שנגבה מהלקוחה שלא כדין - 294 שקל - אמנם קטן, אך נושא התביעה אינו קטן ונוגע לציבור רחב של צרכנים. "כשלקוח מוסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לספָּק, הוא מפקיד בידיו הנאמנות את כספו", נכתב בפסק הדין.

"מדובר בפעולה המצביעה על אמון שהצרכן נותן בספָּק. מנגד, הפיתוי לספָּק גדול - להתעשר על חשבון הלקוח ללא שום מאמץ. באופן פרדוקסלי, ככל שהסכום קטן יותר, גובר הפיתוי לקחת אותו מחשבון הלקוח, בהנחה שהצרכן לא יגיש תביעה משפטית - שבּה סכום האגרה גבוה מהסכום שנלקח מחשבונו שלא כדין. גבייה שלא כדין באמצעות כרטיס האשראי של הלקוח מהווה גזל מן הסוג החמור. זהו גזל שמבוצע אגב מעילה באמון".

בהמשך הוסיף הרשם וכתב: "התובעת הועמדה בפני אפשרות להרים ידיים ולוותר על סכום זה - או לנהל מלחמת התשה על חשבון זמנה מול נציגים שמקבלים שכר. מלחמה זו - הכרוכה בשיחות טלפון מול נציגים שונים, בחזרה על הסיפור כל פעם מחדש, בהמתנה על הקו וניתוקו הפתאומי לאחר דקות המתנה, בהעברה מנציג לנציג ושאר תלאות, שתוארו על־ידי התובעת - מהווה טרטור משפיל וגורמת ללקוח עוגמת נפש, שמזכה אותו בפיצוי הולם בגין נזק לא־ממוני ובגין פגיעה בקניינו".