צילום: רן ארדה הירקון והכנרת, שני אתרי מים שמייצגים בין השאר את הפריפרייה והמרכז, עומדים במרכזה של תערוכה המוצגת בימים אלה במוזיאון 'בית אורי ורמי נחושתן' באשדות יעקב מאוחד.

אשדות יעקב: פילוג אמנותי בין האיחוד למאוחד

בתערוכה 'מהירקון לכנרת ובחזרה' של האמנית דינה הופמן, בת קיבוץ עין גב שחיה ופועלת בתל אביב, מוצגים נופי עמק הירדן וגדות הכנרת - תבנית נוף הולדתה - מול תמונות מהירקון, המלוות את חייה הבוגרים. את התערוכה אצרה טלי תמיר, זוכת פרס משרד התרבות לשנת 2010.

להוריה של הופמן יש מקום מרכזי בתערוכה; אביה המאמץ, מנדל נון, היה דייג שחקר את הכנרת, וחלקים מספרו על הדייג העברי הקדום משמשים כחומר גלם באחת העבודות. חלק אחר בתערוכה מציג את הכנרת כפי שהיא נשקפת לעין המצלמה מבית אמה של הופמן בעין גב.

בסדרת צילומים אחרת מזמינה האמנית את המבקרים להצטרף אליה לטיול רגלי לאורך גדות הכנרת והירקון, ללא אבחנה ברורה בין שני האתרים. 'סמיילים' שהכינה מחומרים שבהם היא נתקלת בשיטוטיה - עלים, בוץ, סימני גיר, שאריות זבל ואפילו צואת כלבים - מלווים את הטיול שלה. בחלק אחר של התערוכה מוצגות יצירות ממגוון חומרים כמו רשתות דייגים, נייר צלופן ונייר כסף, שמזכירים חומרי מלאכת יד של ילדים.

"בתערוכה מתרחש מפגש מעמיק ומעניין בין שני סוגי נופים - נוף של חלום ונוף של ילדות", מסביר הסופר וההיסטוריון מוקי צור, שתרם את קולו למיצג וידאו בתערוכה. "העולים הוותיקים שהגיעו לארץ סביב הקמתה, כמו אמה בת ה־99 של דינה, הביאו איתם חלום, חלום דתי או ציוני. זה ההבדל בין עלייה להגירה - עלייה מלווה גם בחלום, ולא רק ברצון לצאת מהמקום שבו אתה חי.



"כאשר העולים האלה הגיעו לארץ, הם היו צריכים 'להרכיב' את החלום שלהם על הנוף הקיים. לעומת זאת בני הארץ, כמו דינה, רואים בנוף הזה נוף ילדות, נוף שגדלים לתוכו, שעוברים בו תהליכים של התבגרות וצמיחה.

"לאנשים שהגיעו ליישב את אזור עמק הירדן היו המון פנטזיות, חלומות ורעיונות חברתיים. אחד הדברים שהבהילו אותם היתה השאלה - איך יכול לגדול פה דור בלי החלומות האלה? ואכן, לצעירים יש כל מיני חלומות לצאת מהנוף הזה, בין אם לטיול להודו או לדרום אמריקה, ובין אם לעבודה בחברת היי־טק בארצות הברית. דינה עוברת בתערוכה מנוף לנוף, אמנם בתוך הארץ - מגדות הכנרת לגדות הירקון - ועושה ניסיון לחפש את נוף ילדותה בתוך הנוף החדש, נוף של בחירה, ולהפיח בו חיים".

צור (78), היסטוריון ותיק של ההתיישבות העובדת, מתגורר אף הוא בעין גב ונשוי לאחותה של הופמן. כאמור, קולו מלווה מיצג וידאו (של האמנית מלי דה–קאלו, המתארחת בתערוכתה של הופמן), שבו הכנרת מצולמת תוך כדי נסיעה סביב חופיה, כמו בטיול מודרך - ועל רקע הצילומים הוא מספר אנקדוטות היסטוריות מעברו של האגם.

בסיפוריו הוא שוזר מסמכים "לא רשמיים" כמו מכתבים, יומנים וכתבי יד של המתיישבים באזור, שתיעדו את חייהם לצד "הקוסמת האכזרייה". לדברי צור, את הכינוי הזה העניק לכנרת איש הרוח ברל כצנלסון, מראשי הציונות וההתיישבות העובדת, כי מצד אחד היתה מקור השראה וחיים, ומצד שני הערימה על המתיישבים קשיי הישרדות רבים.

במקום מוצגת תערוכה קבוצתית נוספת של אמנים מהגליל, 'מבט קולע', העוסקת במקורות העתיקים של מלאכת הקליעה. בתערוכה מוצגות יצירות מקליעה מסורתית בנצרים ובענפי עץ התמר ועד לקליעה בחומרים מודרניים כמו רשתות ברזל, ואף בחומרים שננטשו והפכו לאשפה. את התערוכה אצרו עמית לונדנר וליאת מק. שתי התערוכות יהיו פתוחות עד אמצע דצמבר.