צילום: מזל כהן הן אמהות, סבתות, בשלניות מצוינות ונשים עובדות, אבל בעיקר - מתגייסות בהתנדבות לכל אירוע קהילתי בשיכון ד' ונותנות את הלב. ביום ראשון השבוע הן בלטו בפסטיבל 'טעם השכונה', שבו הוגשו מאכלים ותבשילים תוצרת בית לצד סדנאות מתופפים וקריוקי - והכל במחיר חמישה שקלים לאדם.

הכסף שנאסף נתרם לפעילות קהילתית של נוער וילדים בשכונה. "אני עצמי הכנתי בהפנינג בערך שני קילו מופלטות", מספרת השבוע מזל כהן, תושבת השכונה וחברה בקבוצת הנשים.

כשהמשפחה כולה מתנדבת לתת יד "ביד שרה"

'טעם השכונה' האחרון היה חלק מסדרת אירועים שעורכות בשיכון ד' אחת לחודש תנועות 'דרור בתי חינוך' ו'דרור ישראל', המפעילות את 'הבית האדום' - מועדונית שכונתית הנתמכת בידי אגף החינוך, אגף הרווחה ומשרד החינוך.



קבוצת הנשים פועלת יחד כבר למעלה מעשר שנים ולא מחמיצה אף אירוע ב'בית האדום'. הקבוצה נפגשת אחת לשבוע במרכז לגיל הרך לשיחות, לסיורים, לטיולים ולפעילות שכונתית.

לא מזמן, לדוגמה, הן ערכו יום 'בזאר בשקל', שבו נמכרו חפצי יד שנייה וכל ההכנסות נתרמו למעוטי יכולת. בקייטנת הקיץ בשכונה, שנקראה "קייטנה מסביב לעולם" (כל יום הוקדש למדינה אחרת), הן היו אחראיות ליום מרוקו; בחנוכה הן הכינו הרים של סופגניות; וביום הזיכרון ליצחק רבין השתתפה הקבוצה במעגלי השיח שארגנו בני הנוער בעיר. לצד הפגישות השבועיות והיוזמות הקהילתיות, הנשים עוברות לימודי העשרה, כמו קורס חברה וכלכלה, קורס ביקורת חברתית וסדנאות חד־פעמיות של ריקודי בטן ותיאטרון.

בתחילת הדרך היו כל הנשים בקבוצה אמהות לילדים בבית הספר היסודי. סתיו הרצוג, מדריכת ילדים מטעם 'דרור ישראל', הציעה אז שגם האמהות ייפגשו לפעילות משלהן - והשאר הוא היסטוריה. האמהות התאחדו סביב הפעלת הילדים וארגון ימי כיף לקראת החגים ובמהלך השנה.

אחת מהן, יעל כהן, יזמה והנחתה קבוצת הורים מהשיכון שלמדה יחד כיצד לסייע לילדים בלימודים, ולימים הפכה למורה. עם הזמן הילדים בגרו - והן הפכו לסבתות. "אם בהתחלה עיקר העיסוק היה סביב הילדים", מספרת הרצוג, "הרי שבהמשך הקבוצה התלכדה סביב הפעילות של הנשים עצמן. ארגַנו טיולים ומפגשים מיוחדים, כמו למשל עם נשים פעילות בחברה הערבית".

"היום אני מגיעה לפעילות השכונתית בשביל הנכדות שלי", מוסיפה עדנה אלפסי, חברה נוספת בקבוצה. "אני מרגישה כאילו אני באה הביתה, והמדריכים הם ילדים שלי".

רוב הנשים עובדות או לומדות. כך, לדוגמה, מזל כהן עובדת במרכז הרפואי 'פוריה' - אבל מוצאת גם זמן להתנדב. "יש משהו חשוב מאוד בעשייה ובתרומה, אז מוצאים את הזמן", היא מסבירה. "יש הרבה בני נוער שאם אין להם מסגרת, הם עושים הרבה שטויות. אנחנו נותנות מהלב, אבל אין לנו הרבה משאבים. תושבי השכונה עושים מה שהם יכולים, אבל מדובר באנשים שאין להם הרבה אמצעים. הייתי שמחה אם היו מַפנים לנושא יותר משאבים", היא מסכמת.