ההישג המופלא של אריאל בית הלחמי וכדורסלני נבחרת העתודה, שזכו בפעם השנייה ברציפות באליפות אירופה, העלתה השבוע על שפתי כולנו חיוך רחב. מה יותר מענג מלראות חבורה צעירה מוכשרת ונמרצת בכחול לבן, שמפגינה משחק חכם ויפה, נלחמת על כל כדור , שומרת ל קור רוח ובסוף גם זוכה בגביע?

יותם חנוכי (צילום: שרון צור)

אלא שההצלחה המהדהדת הזאת גם שבה ומעלה ביתר שאת את השאלה הקיומית של הכדורסל הישראלי, ואם תרצו של הספורט הישראלי כולו – לאן זה נעלם? מדוע בגילאים המוקדמים אנו מסוגלים להתמודד כשווים ואף להביס מעצמות כמו צרפת וספרד ורק חולפות כמה שנים והן משאירות לנו אבק? כיצד נוצר הפער האיכותי הזה שאנו לא מסוגלים לסגור?

בעבר אהבנו "להאשים" את השירות הצבאי. נהגנו לומר שדווקא בשנים המכריעות להתפתחות השחקן או הספורטאי, מגיעים לובשי המדים ודורשים מהם למלא את חובתם למדינה. אלא שכולנו כבר יודעים כיצד ספורטאינו המצוינים מעבירים את השרות הצבאי וברור שלא זה מה שעוצר את התפתחותם.

הסיבות לכך כמובן רבות ומורכבות. הראשונה ואולי העיקרית שבהן היא העדר תשתית מתאימה. מאמנים מוכשרים, מתקני ספורט, יריבי אימון, עזרים מתקדמים וכמובן תקציבים. כל הדברים שבמדינות ענק בעלות מסורת ספורטיבית הם מובנים מאליהם ואילו אצלנו עדיין צריך להילחם עליהם בכל רשות מקומית ובית ספר. סוד גלוי הוא שבישראל מצטיינים בספורט יחידני כמו גל פרידמן, שחר פאר, ירדן ג'רבי או לינוי אשרם הגיעו להישגיהם בעיקר בזכות עצמם והוריהם. מדינת ישראל אולי מעניקה תמיכה לסגל הזהב, הכסף וכן הלאה, אבל זה מגיע רק לאחר שאתה כבר כישרון מוכח. אחרי שכבר הבאת מדלייה או שתיים באליפויות אירופה או גרנד פרי והעסקנים הבחינו בפוטנציאל למדלייה אולימפית.

אבל נחזור ברשותכם לספורט הקבוצתי, לנבחרת העתודה ולהישגה הנהדר. רק 3 או 4 מגיבורי האליפות ההיסטורית ישחקו בעונה הבאה בליגת העל בכדורסל (שלושה מהם שיחקו שם עוד לפני). האמת המרה היא שמאמני הקבוצות חוששים בעידן הנוכחי למשרתם ופשוט מ-פ-ח-ד-י-ם להמר פה על צעירים מוכשרים!

זה לא תמיד היה כך. מיקי ברקוביץ', דורון שפר ועודד קטש הובילו קבוצות עוד בשנות העשרה שלהם. אורי מלמיליאן, אייל ברקוביץ, אבי נמני וגם יוסי בניון לבשו את חולצת ההרכב כבר בכיתה י' או יא'. זה כבר לא קורה בספורט הישראלי!. אבל אם נבחרת סלובניה וריאל מדריד הגדולה מסוגלות לתת את המפתחות ללוקה דונצ'יץ' בן ה-19 ולזכות שתיהן באליפויות אירופה האמיתית, של הבוגרים, הגיע הזמן שגם בישראל יהיה למאמנים את האומץ הזה, כי רק כך נגיע.