צילום: שרון צור משחקי ה'ספיישל אולימפיקס', לוס אנג'לס 2015, תחרות הגמר ברכיבה על אופניים למרחק של עשרה ק"מ. הרוכבת הגרמנייה המנוסה במקום השלישי. קילומטר אחרון לקו הסיום - ולפתע מגיחה מאחור ישראלית, חולפת על פניה וחוצה שלישית את קו הסיום, בדרך למעמד המרגש שכל ספורטאי מקצוען חולם עליו - המפגש עם הפודיום.

ה"ספיישל שחיין" מהקיבוץ קפץ למים הפתוחים

תכירו את נועה אטלי, בת 20 מכפר תבור, שסובלת מתסמונת אספרגר והגיעה לאחרונה להישג עצום, כשזכתה במדליית ארד באליפות העולם לבעלי צרכים מיוחדים.

בטקס שנערך בבית הקהילה היהודית בלוס אנג'לס היא נאמה מול רבים על קבלת השונה, כשהרצון להעביר את המסר הזה חזק מבחינתה יותר מכל זכייה במדליה. "זה הניצחון האמיתי שלי. הניצחון הוא המסר שהצלחתי להעביר - 'ואהבת לרעך כמוך', ולא משנה אם הוא שונה. כשכולם יבינו את זה, החברה שלנו תהיה טובה יותר".

מרגישה אחרת
כדי להבין עד כמה מרגש וגדול ההישג שלה, צריך לחזור אחורה בזמן. בעיות שכיחות כמו לקויות למידה אובחנו אצלה כבר בתחילת הדרך, והוריה דאגו לה למסגרת חינוכית שתענה על צרכיה.

"בגיל חמישה חודשים שמתי לב שהיא ילדה שקטה הרבה יותר מהאחרים", משחזרת האם, חנה לוי-אטלי. "לאורך השנים עשינו איתה את כל סוגי הריפוי בעיסוק: תרפיה, שחייה, רכיבה טיפולית. אחרי שלוש שנים במוסד החינוכי 'קישון' אמרו לנו שהיא לא מתאימה לבית הספר".

בגיל 12 היא נשלחה לאבחון, שם אמרו להוריה כי הילדה סובלת מפיגור. מבחינתם, זו הייתה נקודת מפנה בחיים. "הייתי בהלם", מספרת אמה חנה, "אמרתי להם שהיא אולי הרבה דברים אחרים אבל לא מפגרת. לאחר גלישה ארוכת ימים ושעות באינטרנט עליתי על זה שהיא סובלת מ'אספרגר'.

"היא בעלת שפה גבוהה ואינטיליגנטית ויש לה קליטה טובה מאוד. הבנתי שרק אני צריכה מעתה לדאוג לבת שלי, כי לא ייתכן שיושבים חבורה של אנשי מקצוע ואף אחד מהם לא יודע לאבחן אותה נכון. היא הרגישה כל הזמן דחויה בגלל האבחון הלא־נכון וזה גרם לפגיעה קשה בדימוי העצמי שלה".



תסמונת אספרגר היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות 'תסמונות הקשת האוטיסטית'. עיקר הלקות מתבטא בקשיים בתקשורת בין־אישית וקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, בהבנת הבעות פנים, ביצירת מערכות יחסים אינטימיות וכו'.

"הייתה לי ילדות קשה. תמיד הסתכלו עליי כשונה. קשה להצליח בגלל התסמונת, שגורמת להפרעות התנהגותיות ורגשיות ולכן צריך להשקיע יותר", מספרת נועה שמפגינה יכולת שיח מרשימה. "אני לא תמיד אוהבת את עצמי, כי אני מסתכלת על אחרים ושואלת - למה אני לא מבינה דברים מסוימים? איך הסביבה רואה אותי? למה אני לא טובה?"

נועה מצטיינת בידע כללי נרחב. במשפחה מגדירים אותה כ"ויקיפדיה מהלכת". במהלך השיחה היא שולפת מידע רב בתחומים שונים ומרתקים. "זה באמת מטעה", מעידה אמה, "היא מנהלת שיח ברמה גבוהה כל כך, שקשה להבחין שהיא ילדה שונה".

מאז שנועה אובחנה כילדה מיוחדת, המשפחה התגייסה למענה. ההורים ושלושת האחים עוטפים אותה בחום והופכים אותה למרכז של הבית. כולם מוותרים על המון דברים כדי שהחלומות שלה יתגשמו.

""יש לזה מחיר משפחתי. זו התגייסות משפחתית שלכל אורך הדרך תובעת מאיתנו להיות סביבה, לתמוך, לחזק ולעודד - והכל מאהבה", מספרת האם חנה. "מיד עם האבחון הסופי כינסנו את כל הילדים וסיפרנו להם על המצב החדש. מאז הפכה כל הפעילות המשפחתית להיות סביב קבלת השונה ומתן מענה לאחר".

החיבור עם האופניים
חודשים ספורים לפני שאובחנה כאוטיסטית, נערך חידון של עמותת 'אור ירוק' בנושא בטיחות בדרכים. נעה זכתה במקום הראשון ובפרס - אופני רכיבה. "עם קבלת האופניים התחלתי לפתח את הכישורים לרכיבה", היא נזכרת, "בכל פעם שהייתי נופלת, לא ויתרתי. קמתי והמשכתי. זה לא היה פשוט, אבל השתלם. אסור לוותר, גם אם הדרך קשה".

בשלב מסוים בחרה נועה לקחת פסק זמן מהרכיבה. היא ניסתה כיוונים אחרים בתחום הספורט, אבל אז נכנסה לתמונה המורה לספורט שהחזירה אותה לתחום. "היא דחפה אותי לרכיבה ועודדה אותי, מתוך אמונה שאני טובה בזה. כל זה שכנע אותי לחזור לרכיבה", משחזרת נועה את הרגעים שבזכותם הפכה כעבור שמונה שנים למדליסטית אולימפית. "זה לא היה החלום שלי, אבל אני שמחה שאני נמצאת במקום הזה".

מאז שהחליטה לחזור למסלול, השקיעה נועה מדי יום שעות רבות בעבודה על הכושר הגופני. היא התאמנה בקביעות בחדר הכושר ויצאה לרכיבה בדרכים.

תקופה קצרה לאחר מכן כבר הצטרפה לנבחרת הרכיבה של ישראל ופעם בשבוע השתתפה באימוני הנבחרת באזור המרכז. כולם ידעו שבצעירה מכפר תבור טמון כישרון אדיר שיכול לפרוץ קדימה, אפילו בדרך להישגים בזירה הבינלאומית. אבל אף אחד לא ציפה להישג כל כך מרשים.

בקיץ האחרון הגיעו ללוס אנג'לס ספורטאים